בפסק דין יחיד מסוגו עד כה, דחה בית משפט השלום בראשון לציון תביעה שהוגשה על ידי יבואן נגד סוכן המכס שלו ונגד המדינה, בטענה כי נדרש לשלם מכס על מיץ ענבים מיובא עקב טעות בצו תעריף המכס האינטרנטי.
סיפור שהיה כך היה: חברת יקבי ירושלים עוסקת בייצור יינות. בשנים 2011-2012, היא ביקשה לייבא ארצה מספק ארגנטינאי מיץ ענבים לצורך ייצור יין. לטענתה, לפני שהתקשרה בהסכם הרכישה מול הספק, היא פנתה לסוכן המכס שלה, חברת נח ניב, וביקשה לברר מה יהיה שיעור המכס המוטל על מיץ הענבים. בדיקה שערך סוכן המכס בצו תעריף המכס האינטרנטי, בינואר 2012, העלתה כי הטובין האמורים, אם הם מיובאים מארגנטינה, פטורים ממכס:
לטענת יקבי ירושלים, כשהיא חמושה במידע זה, ותוך הסתמכות מלאה עליו, התקשרה היא, במרס 2012, עם הספק, והזמינה ממנו משלוח מיץ שהגיע ארצה בשני חלקים. כשהגיע המשלוח הראשון לארץ, באוגוסט 2012, התברר כי הטובין חייבים במכס בשיעור של 12%, כך שבסופו של דבר שילמה יקבי ירושלים כמיליון ₪ בגין המשלוח כולו.
לימים, הגישה היבואנית תביעה בנזיקין הן נגד המדינה, אשר הודתה כי נפלה טעות בצו תעריף המכס האינטרנטי, והן נגד סוכן המכס, בטענה כי היה עליו לדעת, באמצעות בדיקה מעמיקה יותר, כי הרישום אינו נכון, וכי חוות הדעת שלו שגויה.
בית המשפט דחה את התביעה, בראש ובראשונה, בשל העובדה כי התובעת לא הצליחה להוכיח את הסתמכותה על צו תעריף המכס האינטרנטי או על חוות הדעת שקיבלה מסוכן המכס, וזאת מפני שספק אם הסכם הרכישה אכן נחתם, כטענתה, במרס 2012, שכן יש אינדיקציות בחומר הראיות שהדבר אירע עוד קודם לכן, וממילא לא הוכח מתי בדיוק התייעצה היבואנית עם סוכן המכס. אם לא די בכל אלה, במהלך המשפט התברר כי ליבואנית ממילא לא הייתה כל אלטרנטיבה אלא לרכוש את מיץ הענבים מהספק, וגם מטעם זה לא ניתן לומר שהייתה פגיעה כלשהי באינטרס ההסתמכות שלה. לפיכך, ניתן היה לדחות את התביעה כבר בשלב הזה, אבל בית המשפט בחר להקדיש כמה מילים גם לאחריות המדינה וגם לאחריות סוכן המכס:
המדינה טענה, כי כלל לא מוטלת עליה אחריות, שכן על היבואן מוטלת חובה להתייעץ עם איש מקצוע, וממילא חובה עליו (וגם על איש המקצוע) לבדוק ברשומות מה שיעור המס העדכני החל על הטובין, ולא להסתמך על הצו המפורסם באינטרנט, שממילא מופיעה בו הסתייגות לגבי נכונותו. בית המשפט דחה טענה זו בשתי ידיים, בקבעו כי בענייננו היבואנית אכן התייעצה עם איש מקצוע – הוא סוכן המכס – וכי סוכני מכס ויבואנים בהחלט רשאים להניח כי המידע המופיע באתר האינטרנט שהוקם ומתוחזק על ידי רשות המיסים עצמה הוא נכון ומהימן, ואינו טעון בדיקה נוספת ברשומות:
אשר לאחריות סוכן המכס נקבע, כי לא רק הסיווג הוא באחריותו של סוכן המכס, אלא גם שיעור המס הנדרש בגינו:
בענייננו, נקבע כי אכן היו נורות אזהרה אדומות, שצריכות היו לעורר את חשדו של סוכן המכס, שכן בצו תעריף המכס הופיעה ארגנטינה לבדה, מבלי ששאר מדינות מרקוסור החתומות אף הן על הסכם הסחר הופיעו לצדה. "זו תוצאה שאינה יכולה להתקיים בעולם המציאות", קבע בית המשפט, "שכן מדינות המרקוסור הן יחידה אחת, גוש אחד, ומה שחל לגבי אחת מהן חייב לחול גם על האחרת. ככל שקיים פטור ליבוא מיץ ענבים מארגנטינה, חייב להיות פטור ממכס גם ליבוא מיץ ענבים גם מאורוגוואי, פרגוואי וברזיל... אם נוסיף לכך את העובדה שאף סוכן המכס הודעה בעדותו כי הסכם המרקוסור הוא עניין מסובך... הרי שהאור האדום הופך להיות בוהק עוד יותר". עם זאת, מכיוון שהתובעת ממילא לא הוכיחה את תביעתה, ממילא אין משמעות להתרשלות סוכן המכס, אם בכלל הייתה כזו.
התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.
[ת"א 49524-01-13 יקבי ירושלים נ' רשות המסים, פסק דינו של כב' השופט ארניה מיום 14.9.20. היבואנית יוצגה על ידי עוה"ד אהוד קורנפלד ואיתי שוורץ, רשות המיסים יוצגה על ידי עו"ד אדם טהרני מפרקליטות מחוז תל אביב, וסוכן המכס יוצג על ידי עוה"ד רותם וירניק].