לפני למעלה מעשור, פסק בית המשפט העליון כי יבואן שקיבל פטור ממכס על בסיס מסמך העדפה שנפסל - לא זכאי לפטור מתשלום הגירעון הרטרואקטיבי שהוצא לו, שכן הפסילה הופכת את הצגת מסמך ההעדפה למכס במועד היבוא, למסירה של ידיעה לא נכונה, ובכך מגבשת אי-עמידה בתנאי 3(1) לחוק מסים עקיפים. חלפו השנים, ולראשונה מאז - קיבל היום לראשונה בית המשפט תביעה שהוגשה על ידי משרדנו, וקבע כי יבואן שמסמכי ההעדפה שלו נפסלו בכל זאת יכול לקבל פטור מתשלום הגירעון במסי היבוא, מכוח סעיף 3 לחוק מסים עקיפים.
על מנת להעמיד דברים על דיוקם, נחזור לרגע אחורה במכונת הזמן: בשנת 2010 הגיע עד בית המשפט העליון עניין טמפו (ע"א 4814/09). בשנים 2003-2005, ייבאה חברת טמפו בפטור ממכס משקאות אלכוהוליים מסוג בקרדי בריזר, המיוצרים באנגליה על-ידי חברת בקרדי. הפטור ניתן לחברה במועד היבוא, לאור העובדה כי הציגה מסמכי העדפה מסוג EUR1, לפיהם המשקאות המיובאים הם "מוצר מקור" בהתאם להסכם הסחר עם אירופה. לימים, שלח המכס את מסמכי ההעדפה לאימות, ורשויות המכס באנגליה פסלו את התעודות בנימוק כי מבדיקה שנערכה עלה כי הטובין אינם עומדים – עובדתית – בכללי המקור. לפיכך, הוציא המכס לטמפו הודעות חיוב בגין תשלום מסי יבוא בחסר. בתביעה שהגישה לבית המשפט, טענה טמפו כי על אף פסילת תעודות המקור, היא הייתה זכאית לפטור לפי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים, שכן לא מסרה למכס ידיעה לא נכונה, לא ידעה ולא היה עליה לדעת כי מסי היבוא שולמו בחסר, והיא לא גלגלה את הפרשי המסים שנדרשו ממנה בדיעבד. ואולם, הטענה נדחתה בנימוק כי התעודה משקפת הצהרה לפיה הטובין עומדים בכללי המקור, ועל כן ביטולה שומט את הקרקע תחת הצהרה זו, שעל יסודה ניתן הפטור ממכס. לפיכך, בעצם הצגת התעודה לרשויות המכס לשם קבלת הפטור יש לראות משום מסירת ידיעה בלתי נכונה, והמשמעות המשפטית היא שחברת טמפו לא מקיימת את תנאי סעיף 3(1) לחוק מסים עקיפים, ועל כן אינה זכאית לפטור מתשלום הגירעון.
פסק הדין שפורסם היום עוסק בתחום אחר לגמרי: חברת מאי מוטורס היא יבואן זעיר של כלי רכב. במסגרת עיסוקה, ייבאה מאי מוטורס, בשנים 2019-2020, מספר כלי רכב משומשים מתוצרת BMW, אשר יוצרו במפעל היצרן BMW שבגרמניה, ויובאו לישראל דרך שוודיה. כלי הרכב יובאו בליווי תעודות EUR1, ועל כן היו פטורים ממכס. במועד כלשהו לאחר היבוא, שלח המכס לאימות את מסמכי ההעדפה. במסגרת הליכי אימות של תעודות EUR1, יש להוכיח לרשויות המכס במדינת היצוא כי כלי הרכב עומדים בכללי המקור שבהסכם הסחר, קרי כי הם כוללים לפחות 60% תשומה מקומית אירופאית. ואולם, שמכיוון שביבוא מקביל עסקינן, יצואני כלי הרכב אינם גם היצרנים שלהם, ועל כן על מנת להצליח להוכיח לרשויות המכס בחו"ל כי כלי הרכב עומדים בכללי המקור, וכי הם כוללים לפחות 60% תשומה אירופית, נדרש שיתוף פעולה מצד יצרן הרכב, שהוא היחיד המחזיק במידע לגבי שיעור התשומה המקורית ברכב. מטבע הדברים, שיתוף פעולה כזה אינו אפשרי כאשר מדובר ביבוא מקביל, שכן היצרן קשור בהסכמי בלעדיות עם היבואנים הישירים, ואין לו כל אינטרס לסייע ליבואנים מקבילים. בהעדר שיתוף פעולה כאמור, נאלצו רשויות המכס בשוודיה להודיע למכס הישראלי כי לא ניתן היה לאמת את מעמד המקור של חלק מכלי הרכב. כפועל יצא מכך הוציא המכס למאי מוטורס הודעות חיוב, אשר שולמו על ידה אגב מחאה.
במסגרת התביעה שהוגשה, טענה מאי מוטורס כי במשלוח מסמכי ההעדפה לאימות פעל המכס בניגוד להוראות הסכם הסחר וכן בניגוד לנהליו שלו, וכי אי חוקיות זו יורדת לשורשו של ההליך המינהלי, ועל כן דין הודעות החיוב להתבטל, ויש להורות למכס להשיב למאי מוטורס את התשלומים ששולמו על ידה אגב מחאה.
לחילופין, טענה מאי מוטורס כי היא עומדת בכל תנאי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים, שכן כלי הרכב זהים לאלה המיובאים על ידי היבואן הישיר, ועל כן היא לא מסרה ידיעה לא נכונה, וכן לא היה עליה לדעת על החסר במסי היבוא. לתמיכה בטענתה זו, הגישה מאי מוטורס שתי חוות דעת מקצועיות: המומחה מקסים טבל, אשר שימש כראש אגף התקינה במשרד התחבורה, הוכיח, בחוות דעתו, כי כלי הרכב יוצרו באותו פס ייצור בו יוצרו כלי הרכב המיובאים על ידי היבואן הישיר בפטור ממכס לאור הסכם הסחר, וכי הם זהים להם. המומחה יוחאי שנער "פירק" – וירטואלית – את כלי הרכב ובחן, באמצעות הכלים שעמדו לרשותו, את מעמד המקור של מרכיביהם העיקריים, ומצא כי לפחות 76% מערך כלי הרכב הוא ממקור אירופאי. בנוסף לראיות אלה, אישרה נציגת המכס, הגב' שרה ביטון בחקירתה הנגדית, כי התעודות שנפסלו על ידי המכס היו אותנטיות ולא מזוייפות, ולכך התווספה העובדה, שלא הייתה שנויה במחלוקת, כי תעודות תנועה של כלי רכב אחרים מאותו דגם, שיובאו על ידי מאי מוטורס, אומתו.
כב' השופט אביים ברקאי דחה את כל טענותיה של מאי מוטורס בנוגע לאי-החוקיות שדבקה, לטענתה, בעצם משלוח מסמכי ההעדפה לאימות, וזאת לנוכח העובדה שבשורה ארוכה של פסקי דין כבר נקבע כי מסמכי ההעדפה הם קונסטיטוטיביים, ועל כן משלא אומתו – אין כל אפשרות אחרת להוכיח כי הטובין עומדים בכללי המקור: "אין מקום לדון ולהרחיב בראיות "להוכחת מקור הסחורה", אלא יש לרכז את המאמץ במדינת הייצוא ולקבל את "חותם הכשרות" באותה מדינה מייצאת ולא בהליך משפטי במדינה המייבאת, קרי – לא בהליך משפטי בבית המשפט כאן בישראל".
עם זאת, בית המשפט התרשם כי מאי מוטורס פעלה לכל אורך הדרך בתום לב – לא רק שביקשה פטור ממכס על כלי רכב שגם היבואן הישיר זכאי לפטור ממכס בגינם, היא ייבאה דגמים המיוצרים אך ורק במפעל היצרן BMW בעיר דינגולפינג שבגרמניה, כך שפס הייצור הוא אותו פס ייצור בו יוצרו כלי הרכב המיובאים על ידי היבואן הישיר בפטור ממכס, ובנוסף מסמכי העדפה קודמים שנשלחו לאימות על ידי המכס – אומתו בפועל על ידי רשויות המכס באירופה. לאור כל אלה, התוצאה של חיוב היבואן המקביל במכס נראית בלתי צודקת, ואת הפרצה מצא בית המשפט בסעיף 3 לחוק מסים עקיפים:
"טענת התובעת לפיה סברה שהיא פטורה מתשלומי מכס אינה מופרכת. התובעת תמכה את גרסתה בחוות דעת המהנדס מקסים טבל, אשר בין היתר שימש בעבר כראש תחום תקינה במשרד התחבורה. המהנדס טבל בחן את מסמכי כל עשרת כלי הרכב שיובאו והגיע למסקנה לפיה "כל כלי הרכב שיובאו ע"י מאי מוטורס זהים מבחינת התיעוד האירופאי לכלי הרכב המיובאים ע"י היבואן הישיר, חב' דלק מוטורס בע"מ והם ניתנים לרישום בכל מדינות אירופה". עוד הגיע מהנדס התקינה למסקנה לפיה "כל כלי הרכב שיובאו ע"י מאי מוטורס זהים מבחינת דגם הרכב לכלי הרכב המיובאים ע"י היבואן הישיר, חב' דלק מוטורס בע"מ והם משווקים בפועל ע"י יצרן הרכב בכל מדינות אירופה. כלומר – הלך הרוח של התובעת, ועמדתה לפיה מסמכי ההעדפה אכן תקינים – לא היה מופרך. אין מדובר בתובעת אשר ייבאה טובין תוך מסירת "ידיעה בלתי נכונה". אדרבא, בדיקת מומחה תקינה מוכיחה שבחינה מקצועית של מסמכי כלי הרכב עשויה להביא למסקנה לפיה הייבוא פטור ממכס. התובעת לא הסתפקה בחוות דעתו של המהנדס מקסים טבל, אלא הוסיפה וצירפה חוות דעת של המומחה יוחאי שנער. המומחה שנער נכנס לקרביהם של כלי הרכב, בחן במעין עבודת נמלים "כ-300 פריטים שונים המרכיבים את המכוניות" ואף התייחס למקומות הייצור של כלי הרכב ושל רכיביהם השונים. לאחר הבדיקה הנרחבת שביצע המומחה שנער, הוא הגיע למסקנה לפיה לפחות 76% מרכיבי כלי הרכב יוצרו במדינות האיחוד האירופי וכלשונו – "המסקנה שנובעת מהבדיקות שערכתי היא כי לפחות 76% ובסבירות גבוהה קרוב יותר ל-90% מחלקי המכוניות האמורות הם ממקור אירופאי ועל כן לא אמור להיות כל ספק בכך שהמכוניות עומדות בכללי המקור שבהסכם הסחר שבין ישראל ואירופה וזכאיות לפיכך להעדפות מכס". הנתבעת הקפידה לא להתמודד עם חוות הדעת של המומחה שנער. לא הוצגה כל חוות דעת נגדית ולא הוצגו נתונים המנסים להתמודד עם מסקנתו החד משמעית. כל אשר עשתה הנתבעת הוא להסתפק בתצהירה היחיד של מנהלת תחום בהנהלת המכס בו טענה בהרחבה – שאין להתייחס לחוות הדעת, אלא רק למסמכי ההעדפה. בכך, במלוא הכבוד, התעלמה הנתבעת מהעובדה שהתובעת עותרת להשבת תשלומי המכס גם מכח סעיף 3 לחוק מסים עקיפים. נכון הוא שיש להתייחס למסמכי ההעדפה ועל כך הרחבתי בסעיף 6 לעיל, אך לצד זאת זכאית התובעת לדיון גם מכח הוראות חוק מסים עקיפים – דיון אליו לא נערכה הנתבעת בחוות דעת או בהתייחסות עניינית נגדית".
הנה כי כן, בעוד שבעניין טמפו היה ברור כי הטובין אינם עומדים בכללי המקור, בעניינו ההיפך היה הנכון – חוות הדעת ויתר הנסיבות הוכיחו, במידה רבה של ודאות, כי כלי הרכב שנשלל מהם הפטור דווקא כן היו זכאים – מהותית - להעדפת מכס ביבוא, אלא שבשל הקושי הטכני בו נתקל היבואן המקביל, ובשים לב לכך שמסמך ההעדפה הוא קונסטיטוטיבי, ראה בית המשפט לנכון לפטור את היבואן מתשלום המכס חרף מה שנקבע בעניין טמפו, ואין לראות ביבואן כאילו מסר למכס ידיעה לא נכונה במועד היבוא. לפיכך, חייב בית המשפט את המכס להחזיר למאי מוטורס את מסי היבוא ששולמו על ידה אגב מחאה, וכן לשלם לה הוצאות משפט.
פסק הדין פותח פתח - שלא היה קיים מאז פסק הדין בעניין טמפו - להתגבר על הקושי לאמת מסמכי העדפה ביבוא מקביל באמצעות פטור לפי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים, ואנו שמחים וגאים שהייתה לנו ההזדמנות לקחת חלק בפסיקה חשובה זו.
[ת"א 8411-05-21, 21649-09-20 מאי מוטורס (2015) בע"מ נ' רשות המסים, פסק דינו של כב' השופט אביים ברקאי מיום 6.6.23. התובעת יוצגה על ידי עורכי הדין אליס אברמוביץ, רועי ארפי ועידן גנון, והנתבעת יוצגה על ידי פרקליטות מחוז תל אביב].