במהלך חודש מאי 2015, פנתה חברת ג'מיל עטאללה בע"מ למשלחת הבינלאומית או.סי ליינס, , על מנת שזו תתאם עבורה הובלת משלוח צעצועים מסין לישראל. עטאללה היא זו שרכשה את המטען מספק בשם LEEBO PLASTIC TOYS CO. LTD, ושירותיה של המשלחת נשכרו על מנת לשנע את המטען מחצרי הספק אל נמל המוצא ומשם לישראל.
בסמוך לאחר מכן, הודיעה עטאללה למשלחת כי המטענים מיועדים לחברת ז.מ.ר. השקעות ושירותים בע"מ. בהתאם להנחיות עטאללה הוטענו שש מכולות המשלוח על גבי אניית משא, ושטרי המטען וכן פרטי ההובלה כגון היעד ושם הנשגר שאמור לקבל את המטענים – חברת ז.מ.ר הנ"ל - נערכו בהתאם להוראות עטאללה.
בסמוך לפני הגעת המכולות לישראל נמסרו לעטאללה ולז.מ.ר הודעות על כך, והודע להן כי יש לפעול לשחרורן על מנת להקטין את עלויות ההשהיה והאחסנה. חרף זאת לא דאגו החברות היבואניות לשחרר את המטען, והוא נותר בנמל עד למועד הגשת התביעה.
על פי האמור בכתב התביעה, נאלצה או.סי ליינס לשאת בעלות דמי ההשהיה בסך 114,704 ₪, סך של 630,275 ₪ בגין עלות אחסנת המכולות בישראל וסך של 32,002 ₪ בגין דמי הובלת המטען. לטענתה, עטאללה, כמי ששכרה את שירותיה, חייבת בכל החובות על פי שטר המטען. עטאללה טענה, מנגד, כי הנשגרת על פי שטרי המטען היא חברת ז.מ.ר, ועל כן אין לחייבה בכל תשלום.
בית המשפט קיבל את התביעה בקבעו, כממצא עובדתי, כי "עטאללה הייתה היוזמת, המתאמת ואיש הקשר של התובעת בכל הנוגע לעסקת ההובלה. כל המגעים, המיילים והטלפונים היו מולה והיא גם הייתה הצד האמיתי לעסקה. לחברת זמר, שהצדדים מטעמיהם לא ביקשו לערבה במהלך ההליך המשפטי גם על דרך של זימון עדים, לא הייתה כל רלוונטיות לכל המהלכים למעט רישום פורמלי של שמה כנשגרת על חלק משטרי המטען".
לפיכך, נקבע כי "עטאללה, בהיותה בעלת המטען ובעלת האינטרס בהובלתו, הזמינה את שירותיה של התובעת לביצוע ההובלה ושינתה לאחר כריתת החוזה, תוך התבססותה על יחסי אמון שהיו לה עם התובעת, את שם הלקוח לשמה של זמר. למעשה שינוי זה לא היה תם לב שכן לתובעת לא היו יכולות מימון עצמאיות לשלם עבור ההובלה והיא אף ייבאה מטען שחלקו אינו מותר ביבוא לישראל. עובדות אלו העלימה מעיני התובעת. עם הגעת המטען מישראל ואי שחרורו על ידי זמר, למרות שמדובר במטען שלה, התעלמה עטאללה מפניות התובעת, למעשה עד להגשתה של התביעה שנתיים לאחר מכן תוך שהיא גורמת לתובעת נזק של מאות אלפי שקלים. עתה היא מסתתרת מאחורי כסותה של זמר תוך שהיא טוענת שאינה בעלת דינה של התובעת שכן אינה צד לחוזה ההובלה. המדובר בהתנהלות חסרת תום לב ולא צודקת בכל קנה מידה וברור כי התנהגות פסולה זו מביאה למסקנה כי ניתן להחיל את חוק עשיית עושר על נסיבות המקרה".
עטאללה חויבה, אפוא, לשלם לתובעת דמי השהייה ואחסנה בסך של 492,600 ₪, בשכ"ט עו"ד בסך של 156,000 ₪, ובהוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.
[ת"א 43046-10-17 או.סי ליינס בע"מ נ' ג'מיל עטאללה בע"מ ואח', פסק דינו של כב' השופט אלעד טל מבית המשפט המחוזי בנצרת מיום 13.2.20. התובעת יוצגה על די עו"ד ר. כהן, והנתבעת – על ידי עו"ד ג. דחלולי].