בפסק דין שניתן השבוע, מתח בית משפט השלום בבת־ים ביקורת קשה על הליך תפיסת טובין שבוצע על ידי המכס. מעשה שהיה כך היה:
חברת גי.סי.אס אוקטופוס ייבאה, באמצעות אדם בשם שי חמדי, משלוח של מטענים לטלפונים ניידים בערך של כ-10,000$. ימים ספורים לאחר היבוא, ובעוד מצויים הטובין בפיקוח בית המכס אשדוד, נשלח ליבואנית טופס אב"ת – אישור בדבר תפיסה – לפיו המשלוח נתפס בהתאם להוראת סעיף 188 לפקודת המכס, ועליה להודיע, בתוך 30 יום, אם בכוונתה לתבוע את השבת התפוס. היבואנית שלחה בזמן את ההודעה כי בכוונתה לעשות כן, וממונת מחלקת התפיסות בבית המכס אף אישרה טלפונית שקיבלה לידיה את הודעת היבואנית.
סעיף 192 לפקודת המכס קובע, כי אם רשות המכס לא החליטה לחלט את הטובין התפוסים בתוך שלושה חודשים ממועד התפיסה – דינם להיות מוחזרים ליבואנית. משחלפו שלושת החודשים האמורים, פנתה היבואנית לבית המכס ודרשה לקבל את הטובין לידיה, אך הופתעה לשמוע שכחודש לפני כן הודיעה ממונת מחלקת תפיסות בבית המכס לסוכן המכס כי הוחלט לחלט את הטובין.
או אז הגישה היבואנית לבית המשפט תביעה להשבת תפוס, במסגרתה טענה כי הודעת החילוט לא התקבלה אצלה או אצל סוכן המכס שלה, כי היא לא קיבלה מעולם הודעה על סיבת החילוט כאמור בסעיף 190(א) לפקודת המכס, וכי לפי הפסיקה הייתה למכס חובה לקיים שימוע בטרם החילוט – דבר שמעולם לא נעשה.
ממונת תפיסות בבית המכס אשדוד העידה בהליך, וטענה בעדותה כי בית המכס אינו נוהג לנמק את סיבת החילוט, וכי "היבואן היה בחקירות, הוטחו בפניו כל החשדות, סוכן המכס מטעמו נכח בבדיקה הפיזית והם מודעים לעבירות".
בית המשפט קבע כי ממונת מחלקת תפיסות למעשה הודתה, בעדותה, כי ליבואנית לא נמסרה הודעה כדין בדבר החילוט וסיבתו, וזאת בניגוד להוראות פקודת המכס. עוד נקבע, כי הטחת חשדות בשעת החקירה או נוכחות סוכן המכס במעמד הבדיקה אינם מחליפים מסירת הודעה כדין, בכתב, בדבר סיבת התפיסה. עוד נקבע, כי הגם שסעיף 1 לפקודת המכס כולל הגדרה מאוד רחבה למונח "בעל" לעניין טובין, כאשר מדובר בתפיסה וחילוט של טובין לא ניתן לראות בסוכן המכס כתחליף, ואת ההודעה בדבר החילוט וסיבתו היה על המכס למסור בכתב ליבואן, ולא די במשלוח מסר במערכת "שער עולמי": "לא אוכל לקבל את טענת המדינה לעניין המסירה,לפיה די למסור את ההודעה באמצעות מערכת שער עולמי. חרף היות פקודת המכס פקודה נושנה ומנדטורית וחרף החידושים באמצעי התקשורת והעברת המסרים, אין המדינה רשאית לעשות דין לעצמה ולהחליט בלא יסוד בדין כי היא רשאית להעביר הודעות ומסרים באמצעות מערכת אלקטרונית במקום בדרך המותווית בפקודת המכס.שינוי מסוג צריך להיעשות ע"י המחוקק ולא בהחלטה שרירותית של המדינה בלא יסוד בדין".
בשולי הדברים, דן בית המשפט גם בעילת החילוט. העילה, כפי שהובעה על ידי רשות המכס, הייתה שהיבואנית ביצעה את היבוא עבור אחר, כ"איש קש", שכן שטר המטען היה על שם חברה בשם אוקטופוס, ואילו הצהרת היבוא הייתה על שם אדם בשם שי חמדי. בעניין זה קבע בית המשפט, כי הגדרת "בעל" לעניין טובין בסעיף 1 לפקודת המכס כוללת גם את הנשגר בשטר המטען וגם את היבואן בפועל, וכי ממילא "בענייננו, לא ביססה המדינה את החדש בדבר היותו של חמדי "איש קש". אין די בחשדות בלתי מבוססים על מנת לחלט טובין ולפגוע בקניינו של אדם, זכות שהנה זכות יסוד המוגנת בחוק יסוד".
בית המשפט הורה לרשות המכס לשחרר את הטובין לידי היבואנית, וחייב את המכס בתשלום הוצאות משפט בסך של 30,000 ₪.
[ת"א (שלום, בת־ים) 18119-07-20 גי.סי.אס אוקטופוס בע"מ נ' מדינת ישראל, פסק דינו של כב' השופט עזריה אלקלעי מיום 8.5.22. היבואנית יוצגה על ידי עוה"ד אהוד קורנפלד, ורשות המכס יוצגה על ידי עו"ד ערן פיירשטיין מהפרקליטות].