השבוע פורסם, שהחל מיום 23 באוקטובר 2022 לא יתאפשר עוד תשלום מסי יבוא בסכום העולה על 50,000 ₪ בהסדר מס"ב סוכן מכס. הגבלת התקרה נועדה לצמצם את סיכוני האשראי של סוכני המכס ושל היבואנים, וזאת לנוכח העובדה שפירעון תשלום, שהועבר מסוכן המכס לחברת האשראי במסגרת הסדר המס"ב, חל רק ככלות חמישה ימי עסקים, כאשר בפרק הזמן הזה סוכן המכס עלול להפוך לחדל פירעון. בסיטואציה כזו, המכס לא מקבל את מסי היבוא, והיבואן נותר חשוף אף אם בפועל העביר את תשלומי המס לסוכן המכס קודם לכן.
בת"א 1906-08-07 ג'וניר קרטל בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, אשר ניתן עוד בשנת 2011, קיבל בית המשפט המחוזי תביעה שהגישו יבואניות טובין נגד אגף המכס, בקובעו כי המכס התרשל כגוף מפקח להגן על היבואנים, והתובעות בכללם, ולהבטיח את הכספים שהן מסרו בידי סוכן המכס מפני קריסתו הכלכלית.
עניינה של התביעה היה תשלום כפול, שנדרשו חברות יבואניות לשלם למכס, בשל כך שחברת עמילות מכס, שאת שירותיה שכרו, לא העבירה את התשלומים שהועברו לה למדינה. הדבר התאפשר בשל אישור המכס כי חברת עמילות המכס תבצע את התשלומים בהעברות בנקאיות, שבדיעבד התברר כי לא כובדו על ידי הבנק. בית המשפט המחוזי מרכז קיבל את התביעות, בקובעו את הדברים הבאים:
היחסים המשפטיים שבין סוכן המכס, היבואן והמכס מוסדרים בעיקר בשני דברי חקיקה: חוק סוכני המכס ופקודת המכס. בהתאם לסעיף 1 לחוק סוכני המכס, סוכן המכס הוא שלוח של בעל הטובין – היבואן. לסוכן המכס חובת נאמנות כפולה – כלפי הלקוח היבואן וכלפי הרשות, שממנה קיבל הרשאה לעסוק כסוכן מכס. על פי חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), המדינה אינה אחראית בנזיקין על מעשה שנעשה בתחום הרשאה חוקית, מתוך אמונה סבירה ובתום-לב בקיומה של הרשאה חוקית, אולם היא אחראית על רשלנות שבמעשה.
סוכני המכס ביצעו את תשלומי המיסים למכס באמצעות מנגנון המס"ב. גם המכס סבר כי המנגנון כפי שגובש הוא בעייתי בשל ההיתר שניתן לבנקים להודיע על אי כיבוד הוראת מס"ב תוך חמישה ימי עבודה, ולכן יצרו טופס שהינו מכתב המופנה לאגף המכס ושעליו היו אמורים היבואנים לחתום. בסעיף 7 למסמך זה היה אמור סוכן המכס לצרף ערבויות בנקאיות בגובה התקרה היומית לתשלום מיסי יבוא שנקבעה לו בהסדר, וכן כתב התחייבות אוטונומי לשיפוי. בסופו של יום המכס ויתר על הערבויות והחתים את סוכני המכס על מכתב התחייבות המופנה למכס ממנו נעלמה הדרישה לערבות בנקאית. ואולם, נוכח העובדה שהיו מקרים בעבר שבהם קרסו סוכני מכס, דבר שהעמיד את היבואנים בפני שוקת שבורה, באופן שהם נדרשו לשלם פעם נוספת את תשלומי המכס, היה הדבר צריך להדליק נורה אדומה אצל שלטונות המכס.
המכס יכול היה לנקוט בפעולה שאין בצידה הכבדה ממונית משמעותית – למשל להורות במסגרת סמכותו לסוכני המכס להחזיק את כספי היבואנים בחשבון נאמנות נפרד מהחשבון העיסקי של סוכן המכס - אולם מהראיות שהוצגו התברר שלא נעשו כל פעולות הסברה משמעותיות אצל היבואנים כדי להבהיר להם את הסיכון הכרוך בעבודה בשיטת מס"ב רגיל. כמו כן לא נעשו כל פעולות משמעותיות יזומות של המכס להעביר יבואנים לעבוד בשיטת המס"ב הישיר.
בנוסף, הקלות בה הקצה המכס אשראי לסוכני המכס, יחד עם העדר נוהלים מסודרים, חשפה את היבואנים לסיכון גדול מאד שאפשר שהיה נמנע אם היה המכס מבצע בדיקת נאותות פיננסית עובר למתן האשראי. לפיכך נקבע, כי המכס התרשל כלפי התובעות. היה עליו כגוף מפקח, ולאור ניסיון העבר, להגן על היבואנים והתובעות בכללם ולהבטיח את הכספים שהן מסרו בידי סוכן המכס.
יחד עם זאת, הושת על החברות היבואניות אשם תורם בשיעור של 20%, שכן הרושם שהתקבל מהראיות היה כי בהתנהגותן הייתה מידת מה של עצימת עיניים, שכן במאמץ לא גדול היו יכולות לברר את המצב המשפטי לאשורו ולקבל מידע בדוק ומוסמך בדבר דרכים חלופיות לשלם את דמי המכס.
המכס ערער על פסק הדין, והמכס חזר בו מהערעור בהסכמה, תוך שבית המשפט מציין, בפסק הדין משנת 2013, את הדברים הבאים: "בהסכמת המשיבות יבוטל פסק דינו של בית המשפט קמא, מבלי שיהיה בכך כדי להפחית מהערותיו החשובות של בית המשפט המחוזי, לאור התשתית העובדתית הקונקרטית שנפרשה לפניו".
לא ברור מה התחדש מאז שנת 2013 ועד היום, ומדוע דווקא עכשיו הוחלט לשנות את אופן הגבייה. בכל מקרה, ברור כי השיטה החדשה תביא לעיכוב בשחרור מטענים שסכומי המס עליהם עולים על 50,000 ₪, אלא אם כן ליבואן יש הסדר מס"ב שבאמצעותו הוא משלם את מסי היבוא ישירות למכס.