כידוע, בתי המשפט סבורים שהיבוא המקביל טוב ליהודים, והם אינם מפספסים שום הזדמנות להקשות על היבואנים הרשמיים המבקשים לחסום אותו. במקרה שלהלן, יבואן רשמי ניסה לעשות לו קפנדריא, ולחסום את היבוא המקביל בדרך מקורית של אכיפת צו ישן שניתן, אך גם בית המשפט המחוזי וגם בית המשפט העליון לא שיתפו פעולה.
בינואר 2017, הגישה חברת ברייסון שיווק בע"מ, היבואנית הרשמית של תמרוקים לציפורניים מתוצרת OPI וחברות אחרות, בקשה לצו מניעה זמני נגד יבוא מקביל של אותם מוצרים, בטענה שהיבואנית המקבילה – תמי בן חורין – מייבאת את המוצרים מבלי שיש בידה את הרישיונות הנדרשים ממשרד הבריאות. בסופו של דבר, הסתיים ההליך, ביוני 2018, בהסדר פשרה, במסגרתו התחייבה בן-חורין שלא לייבא את המוצרים האמורים ללא הרישיונות הרלוונטיים.
חרף זאת, בחלוף כמה חודשים, החלה בן חורין לייבא שוב את אותם מוצרים ביבוא מקביל, הפעם באמצעות חברת קאופמן תכשירים בע"מ, ועוררה מחדש את זעמה של ברייסון.
ברייסון, שחיפשה קיצור דרך, לא הגישה תביעה חדשה נגד בן-חורין וקאופמן תכשירים בע"מ, ובמקום זאת הגישה לבין המשפט המחוזי בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, במסגרתה טענה כי היבוא המקביל המחודש מהווה הפרה של הסדר הפשרה, שקיבל תוקף של צו שיפוטי, ב-2018, ועל כן התבקש בית המשפט המחוזי להורות הן לבן-חורין והן לקאופמן תכשירים לציית לצו האמור, ולהימנע מהיבוא המקביל.
בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בנימוק כי הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט הוא הליך אכיפה קיצוני, שפגיעתו עלולה להיות קשה בשל הסנקציה שבצדו: מאסר או קנס. על כן, מקובל לראות בהליך בזיון כהליך שיורי, אשר יופעל במשורה ובמקרים חריגים בלבד. עוד נקבע בפסיקה ארוכה כי על הצו השיפוטי שאכיפתו מתבקשת במסגרת הליך הבזיון להיות ברור, בלתי משתמע לשתי פנים, ונטוע היטב בקרקע משפטית או עובדתית. ככל שצו שיפוטי אינו עומד ברף זה, אין מקום להניע את גלגלי הליך הביזיון, ובענייננו לא ברור אם הפעם היבוא אכן נעשה באופן לא חוקי, וממילא היבואנית המקבילה – קאופמן תכשירים בע"מ – כלל לא הייתה צד להליך הקודם, כך שהצו שניתן כלל לא מחייב אותה.
ברייסון לא הסכימה עם ההחלטה, והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. ביום 16.7.19 דחה כב' השופט גרוסקופף את הבקשה על הסף, בנימוק כי לא ניתן לעקוף את הבירור העובדתי הנדרש בנסיבות העניין בהליך מקוצר לפי פקודת בזיון בית המשפט: "לטענת המבקשת (המוכחשת על ידי המשיבים) גם שיטה זו אינה חוקית, ומקימה לה עילת תביעה. ואולם, אם עסקינן בשיטת שיווק "חדשה", שלא נבחנה כלל במסגרת ההליך הקודם, אזי, כפי שקבע בית המשפט קמא, את חוקיותה יש לברר במסגרת הליך נפרד, ולא במסגרת בקשת ביזיון... כך בוודאי כשההליך הקודם התנהל נגד חלק מהמשיבים בלבד, והשיטה ה"חדשה" מערבת גם משיבים נוספים, שאת חוקיות פעולותיהם בתחום שיווק התמרוקים יש לבחון לגופה (ודוק, בקשת ביזיון יכולה להיות מוגשת גם נגד צדדים שלישיים המסייעים להפרת פסק הדין; ואולם אין היא מהווה מסגרת דיונית ראויה לברור חוקיות עסקיהם של צדדים שלישיים כפי שמתבקש בענייננו)".
[רע"א 4251/19 ברייסון שיווק בע"מ נ' תמי בן-חורין ואח', החלטתו של כב' השופט גרוסקופף מיום 16.7.19. ברייסון יוצגה על ידי עו"ד יואב אסטרייכר ועו"ד מיטל הרניב]