יבואן המייבא טובין פטורים ממכס במסגרת הסכם סחר, אינו רשאי להסתמך על תעודת השוק או תעודת המקור המגיעה עם הטובין, ועליו לחקור, לבדוק ולוודא כי התעודה הוצאה כדין – כך קבע בשבוע שעבר בית משפט השלום בפתח תקווה.
גאמידה בע"מ היא חברה ישראלית העוסקת בשיווק ציוד רפואי, ציוד לתעשייה וציוד בטיחות. במסגרת פעילותה, מייבאת החברה מוצרים מתכלים לחדרים נקיים כגון: כפפות, מטליות ניקוי, ביגוד לחדר נקי, ציוד ניקיון, ציוד מעבדה, מוצרי אריזה וסימון, שקיות סטריליזציה וכו'. במהלך עסקיה, רכשה גאמידה מוצרים מחברה אמריקאית, Texwipe ITW, אשר עוסקת בציוד לבקרת זיהום לחדרים נקיים. מוצרים אלה נמכרו על ידי גאמידה בישראל בעיקר לחברת אינטל ולחברות שהן קבלני משנה של חברת אינטל.
בשנים 2007 ו-2008 ייבאה גאמידה מ- Texwipe 11 משלוחי מטליות. במסגרת שחרור המשלוחים מפיקוח המכס, הגישה גאמידה לבית המכס נתב"ג, באמצעות סוכן המכס שלה, רשימונים מלווים בתעודות מקור, לצורך קבלת העדפת מכס ביבוא טובין לישראל בהתאם להסכם הסחר בין ישראל לארצות הברית.
כארבע שנים לאחר מכן, בשנת 2011, החליט המכס הישראלי לבצע תהליך אימות של תעודות המקור מהשנים 2007-2008. בתום ההליך, הודיעה היצואנית, Texwipe, כי תעודות המקור שצורפו לרשימונים לא נחתמו על ידה, ועל כן הוציאה רשות המסים לגאמידה, בשנת 2012, הודעת חיוב על סך של 554,195 ₪ בגין הפרשי המכס עבור המשלוחים. בצירוף מע"מ, ריבית, הצמדה וקנס פיגורים, עמדה הודעת החיוב השלמה על סך של 1,184,606 ₪.
בעקבות הוצאת הודעת החיוב, החל דין ודברים בין גאמידה לבין Texwipe, שבסופו פנתה Texwipe לרשות המסים, בשנת 2013, והודיעה כי למרות ש- Texwipe לא הסמיכה את המשלח האמריקאי - Alison - לחתום על תעודות המקור מטעמה מראש, Texwipe החליטה כי בנסיבות העניין, היא מסמיכה את Alison רטרואקטיבית להוציא את תעודות המקור עבור טובין ממקור אמריקאי. רשות המסים לא התרגשה מהמחווה, והודיעה לגאמידה כי עליה לשלם את הגירעון, שכן תעודות המקור שצורפו לרשימונים – פסולות.
גאמידה הגישה, אפוא, תביעה נגד רשות המסים, במסגרתה טענה כי תעודות המקור אושרו בדיעבד על ידי Texwipe, ועל כן לא הייתה הצדקה לפסילתן, ומכאן שדין הודעת החיוב להתבטל. לחילופין, טענה גאמידה כי היא עומדת בתנאי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים, ומכיוון שמכרה את המטליות נשוא הודעת החיוב מבלי שכללה בהן את המס שנחסך – היא זכאית לפטור מתשלום הגירעון.
נקודת המוצא הייתה, אם כן, כי במועד חתימת תעודות המקור על ידי Alison, ל- Alison לא הייתה הרשאה מאת Texwipe לחתום עליהן, וכי אישור זה ניתן לה רק בדיעבד. ואולם, במהלך המשפט התבררו פרטים נוספים:
ראשית, המשלח חתם על תעודות המקור לא במקום המיועד לכך בתעודה (בתיבה 12 במקום בתיבה 11), וכי צירף הצהרה של נציג לשכת המסחר, מאומתת על ידי נוטריון מקומי, בדבר מקוריות הטובין, שעה שהן ההצהרה והן החתימה לא היו נחוצות, מאחר שבמקרה דנן יצרן הטובין הוא גם היצואן שלהם, ועל כן יכול היה להצהיר על העמידה בכללי המקור. המומחה שהעיד מטעם התובעת הודה, בעדותו, שמשלחים בינלאומיים שייצגו חברות ישראליות, נהגו להחזיק "בלוקים של תעודות חתומות על ידי לשכת המסחר והנוטריון, והיו ממלאים אותם פר ייצוא לישראל", ומכאן הסיק בית המשפט שכך אירע גם במקרה זה, ולמעשה הצהרת נציג לשכת המסחר וחתימת הנוטריון שהופיעו על תעודות המקור לא היו אמת.
שנית התברר, כי בתעודות המקור לא פורטו הטובין אליהן התייחסו התעודות, בניגוד לסעיף 41(ב) להסכם הסחר, ושלישית – כי חלק (10%) מהטובין שיובאו על ידי גאמידה, ושהיו מלווים בתעודות מקור, בעצם לא עמדו בכללי המקור שבהסכם הסחר, ולא היו זכאים – מלכתחילה – להעדפת מכס.
בנוסף, המשלח האמריקאי שהוציא את תעודות המקור לא הובא לעדות, על אף שעדותו הייתה חיונית בנסיבות העניין, על מנת להבין על איזה בסיס הוצאו התעודות, ומה הסיבה לחתימות המיותרות של לשכת המסחר והנוטריון.
כל אלו הובילו את בית המשפט לקבוע כי "תעודות המקור נושא התביעה, אשר הוגשו במועד שחרור הטובין, לקו בשורה של פגמים... בנסיבות אלה, כאשר למשלח לכתחילה לא היו ייפוי כוח או הרשאה מאת היצרן להנפיק את תעודות המקור ולחתום עליהן, וכן לנוכח יתר הליקויים והפגמים כאמור, בדין תעודות המקור נפסלו על ידי הנתבעת... באשר להרשאה בדיעבד מאת היצרן למשלח להנפקת תעודות המקור והחתימה עליהן, גם זו לקתה בשיהוי ממושך. ההרשאה בדיעבד ניתנה רק בינואר 2013, במסגרת הליך אימות מקור הטובין שיזמה הנתבעת, לאחר חלוף חמש ושש שנים ממועד ייבוא הטובין... ההרשאה בדיעבד מאת היצרן לא ניתנה על ידו מיד כשנודע לו על הליך האימות או על חיוב התובעת במכס או כאשר נעשתה אליו פניית הנתבעת... לא מדובר במצב דברים שבו התובעת והיצרן פעלו ביוזמתם ותוך זמן סביר להסדרת ההרשאה בדיעבד. התנהלות היצרן מעידה שהוא העדיף להימנע ממתן ההרשאה בדיעבד. רק לאחר שמבחינתה של התובעת כלו כל הקיצין והוברר לה וליצרן שהם מיצו את כל האפשרויות (למשל מסירת תעודות מקור מתוקנות על ידי היצרן עצמו), ולא נותרו להם עוד דרכי פעולה, רק אז, ולאחר שהוצאה לתובעת פעם שנייה הודעת חיוב בתשלום המכס, החליט היצרן לתת למשלח הרשאה בדיעבד. בנסיבות אלה, אין בהרשאה שניתנה בדיעבד כדי לתקן את הפגם שנפל בתעודות המקור המקוריות... קושי נוסף נעוץ בכך שאין מדובר בכשל נקודתי או מסוים אלא בהתנהלות כושלת שחזרה על עצמה ברצף של 11 משלוחים שונים של טובין, אשר במסגרתה הונפקו תעודות מקור ללא הרשאה וללא הסתמכות נאותה על נתונים ומסמכים; הטובין לא פורטו בתעודות והחתימות על התעודות היו לקויות, מהותית וצורנית".
בית המשפט אמנם ציין, כי אין לשלול מקרים בהם יהיה היבואן ראוי להתחשבות או גמישות בכלל או במקרים שבהם מבוקש להסתמך על הרשאה בדיעבד (למשל במקרה בו תעודת המקור נפגמה מחמת עניין טכני או תקלה או טעות), אולם הדגיש כי העדפת המכס ניתנת באופן אוטומטי בהסתמך על תעודת המקור ללא כל בדיקה או בירור, ומכאן ההקפדה על הכללים והדרישה המוצדקת למהימנות תעודת המקור.
לסיום, דחה בית המשפט גם את תביעת הפטור מכוח סעיף 3 לחוק מסים עקיפים, וזאת לאור אי עמידת גאמידה בשני התנאים הראשונים, מתוך השלושה, שמציב סעיף 3: (1) "החסר לא נבע מחמת ידיעה בלתי נכונה שמסר הנישום או מחמת שלא מסר ידיעה שהיה חייב למסרה" ו-(2) "הנישום לא ידע, ובנסיבות הענין לא היה צריך לדעת, על קיומו של החסר".
בעניין זה, קבע בית המשפט כי התנאי הראשון לא התמלא מפני שגאמידה לא מסרה ידיעה, מקום שהייתה עליה חובה לעשות כן. סעיף 2(ב)(1) לחוק מסים עקיפים קובע כי "ידיעה" היא גם תעודה, ובמקרה זה תעודות המקור התבררו כלא נכונות...
עוד נקבע, כי גם התנאי השני, לפיו הנישום לא ידע, ובנסיבות העניין לא היה צריך לדעת, על קיומו של החסר, לא התמלא: "במקרה דנן, התנהלות המשלח הייתה רשלנית, החל מחתימתו על תעודות המקור ללא הרשאה, עבור באי פירוט הטובין בתעודות, מתן תעודות מקור לטובין שלא זכאים להעדפת מכס, חתימה לא במקום המיועד לחתימת היצרן וצירוף חתימות לא נדרשות של לשכת המסחר ונוטריון.. התובעת מצידה סמכה על המשלח, לא התעניינה בהתנהלותו ובמעשיו, לא נתנה הנחיות, לא בדקה ולא וידאה שהליך הפקת תעודות המקור תקין".
בסוף פסק הדין, פטר בית המשפט את גאמידה מתשלום קנס הפיגורים, בנימוק כי חוב המס היה שנוי במחלוקת כנה ואמתית, ועל כן אין הצדקה לחייב את גאמידה לשלם את המרכיב העונשי שבהודעת החיוב, אולם הוא חייב אותה לשלם לרשות המסים הוצאות משפט בסך של 35,000 ₪.
יצוין, כי מאז ינואר 2018 אין צורך לצרף תעודת מקור ליבוא מארצות הברית, וניתן להסתפק בהצהרת היצואן על גבי חשבון הספק, לפיה הטובין עומדים בכללי המקור. עם זאת, ביבוא מאירופה עדיין נדרשת תעודת שוק מסוג EUR-1.
[ת"א (פ"ת) 42351-07-14 גאמידה בע"מ נ' מדינת ישראל-רשות המיסים-אגף מכס ומע"מ, פסק דינה של כב' השופטת עדנה יוסף-קוזין מיום 22.1.19. התובעת יוצגה על ידי עוה"ד גיל נדל ועוה"ד שירית נקר ממשרד גולדפרב-זליגמן, והנתבעת יוצגה על ידי עו"ד יונתן בן-דוד מפרקליטות מחוז תל אביב].