חברת מ. נ. מערכות לתחבורה ולתעשיה בע"מ היא יבואנית של ציוד לרכב. ביום 28.6.2013 הגישה התובעת, באמצעות סוכן המכס שלה, בקשה לשחרור מטען שהכיל, על פי הצהרתה ברשימון היבוא, "כנפיים וארגזי כלים לנגררים" – ארגזים מלבניים מפלסטיק יצוק, בצבע שחור, בגדלים ונפחים שונים, שנועדו לאחסון כלי עבודה בתא המטען של הרכב:
עם הגעת המטען ארצה, סיווג אותו סוכן המכס של החברה בפרט 42.02-9200 לצו תעריף המכס, שעניינו פריטים מעור מעובד כגון מזוודות, שמשטחם החיצוני עשוי מפלסטיק או מבד. ואולם, לאחר בדיקה של המטען, קבע המכס כי יש לסווג את ארגזי הכלים בהתאם לפרט 39.26-9089, כפריטים מפלסטיק מהסוג המשמש ברכב מנועי, שהינו פרט מכס החב במס קניה, והסיווג תוקן בהתאם. כפועל יוצא מכך, נוצר גרעון מס בגין המטען הספציפי, ולימים הוציא המכס לחברה גם דרישת תשלום בגין עשרה רשימונים ששוחררו בעבר תחת אותו סיווג, בסך של כ-25,000 ₪.
התובעת שילמה את הפרשי המסים שנדרשו ממנה אגב מחאה, וערערה על עמדת הסיווג הן בפני המעריך הראשי בבית המכס, והן בפני המעריך הראשי בהנהלת המכס, אולם ערעוריה נדחו, ועל כן לא נותרה לה ברירה אלא להגיש תביעה לבית משפט השלום בחיפה, על מנת שיצהיר כי הסיווג בפרט 39.26-9089, כפי שקבע המכס, הוא שגוי. במסגרת התביעה, טענה החברה כי הסיווג הנכון הוא כעמדת סוכן המכס שלה, בפרט 42.02, אולם גם הסיווג בפרט 39.26-9059 כחפצי נסיעה אחרים מפלסטיק, הפטור אף הוא ממכס וממס קניה, קביל בעיניה.
בית המשפט קבע כי הסיווג בפרט 42.02, כפי שקבע סוכן המכס, הוא בוודאי שגוי, שכן על פי דברי ההסבר של ארגון המכס העולמי – ארגז כלים כללי, אשר אינו מיועד לחפץ או חפצים ספציפיים (כגון נרתיק למשקפיים, ארנקים וכו'), מוצא מגדר פרט 42.02.
פרט 39.26 מיועד לארגזים שאינם מעוצבים לאחסון חפצים ספציפיים, וכעת נותר לבחון האם הסיווג יהיה בפרט משנה 9089, המיוחד לארגזים המיועדים לרכב מנועי או בפרט משנה 9059, העוסק בארגזים כלליים.
לטענת המכס, הן היצרן והן החברה היבואנית משווקים את הארגזים ככאלה המיועדים להתקנה ברכב, ועל כן סיווגם הנכון הוא בפרט 9089 המיועד לכלים לרכב. עוד נטען, כי המחוקק שינה את נוסחו של פרט 39.26-9080 במסגרת תיקון 31 לצו תעריף המכס, באופן התומך בקבלת עמדת המכס: בשעתו, פרט 39.26-9080 נקט בלשון "המיוחדים לרכב מנועי", בעוד שלאחר התיקון, ההגדרה מתייחסת לפריטים "מהסוג המשמש ברכב מנועי". רשות המסים ביקשה ללמוד מכך, שהתיקון הרחיב את הגדרת הטובין לכל כלי פלסטיק המשמש ברכב מנועי, אך אינו "מיוחד" לרכב מנועי בהכרח. לטענתה, הרפורמה בשוק נועדה להוריד את רמת המיסוי על אביזרים מסוימים ומהצד האחר, להרחיב את המיסוי כך שיכלול אביזרים שאינם בהכרח "מיוחדים לרכב", אך "משמשים לרכב", על מנת ליצור אחידות. בית המשפט דחה טענה זו בקבעו כך: "... כפי שעולה מפרוטוקול דיון ועדת הכספים מיום 26.12.2000 בנוגע לצו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין (תיקון 31), הרי שעד לתיקון, חלקי חילוף ואביזרים לרכב (כך, לדוגמא, נזכר בין הפריטים גם מושב בטיחות לילד, שאינו חלק חילוף אלא אביזר לרכב) מוסו על פי שני קריטריונים - פריטים הנוגעים לבטיחות הנסיעה ברכב וכאלה שאינם נוגעים לבטיחות הנסיעה. פריטים שהוגדרו כ"פריטים בטיחותיים" לא מוסו ואילו פריטים שלא הוגדרו כ"פריטים בטיחותיים" מוסו בשיעור של 30%. נוכח בעיות בסיווג מוצרים והעדר שקיפות, הונהג בתיקון לצו המכס מס אחיד בשיעור של 12% על כלל חלקי החילוף והאביזרים... שמטרתו הפחתת מחירים לצרכן, שקיפות ויעילות של המערכת הבירוקרטית. התיקון לצו המכס תרם, אפוא, לשקיפות ולאחידות בגביית מס, ללא צורך בסיווג על פי השאלה, האם מדובר בפריט הנדרש לצורך בטיחותי אם לאו. אולם, הלכה למעשה, השינוי בנוסח הסעיף לא שינה דבר ממהות הפריטים הנזכרים תחת פרט 39.26-9080, אשר כוללים אך ורק אביזרים הקשורים מטבעם לשימוש ברכב מנועי ובמידה ולא ישולבו בכלי רכב, הם מאבדים את המשמעות המוקנית להם (בין אם מדובר בפריטים "בטיחותיים" ובין אם לאו)".
בענייננו, קבע בית המשפט, אמנם ניתן להתקין את ארגזי הכלים ברכב, אך מהות ארגזי הכלים לא משתנה ולא נפגמת כאשר הם מנותקים מהרכב. להיפך, מהות ארגזי הכלים היא כלי קיבול לצורך אחסנה, השימוש הטבעי בהם הוא מחוץ לרכב והם חסרי כל מאפיין שקושר אותם לשימוש ברכב מנועי. עצם העובדה שהיצרן ייעד אותם בקטלוג לשמוש בנגרר, אינה משנה את מהותו של הארגז. כאמור, ייעוד של היצרן אינו המבחן הקובע, אלא טיבו של המוצר, התכונות הטבועות בו והשימוש הרגיל והטבעי שניתן לעשות בו, ואין בפרסומי היצרן כדי ללמד על שינוי בטיב המוצר או במהותו.
לפיכך, נקבע כי הסיווג הנכון, אשר מתאר את הארגזים שיובאו באופן המדויק ביותר, הוא בפרט 39.26-9059 כחפצי נסיעה אחרים מפלסטיק, הפטור ממכס וממס קניה. רשות המסים הונחתה, אפוא, להחזיר לחברה את מסי היבוא ששילמה ביתר, וכן הוצאות משפט בסך של 7,000 ₪.
[תא (חי') 19890-02-16מ. נ. מערכות לתחבורה ולתעשיה בע"מ נ' מדינת ישראל - אגף המכס והמע"מ, פסק דינו של כב' השופטת אבישי רובס מיום 21.1.19. התובעת יוצגה על ידי עוה"ד טוני אלשייך, והנתבעת יוצגה על ידי עוה"ד איילה פליס-שרון מפרקליטות מחוז חיפה].