ערד תעשיות טקסטיל בע"מ מייצרת בירדן מגבות, כלי מיטה ומוצרי טקסטיל, ומייצאת את מוצריה לארצות הברית ולאירופה. לצורך כך, השתמשה ערד בשירותי ההובלה ימית של חברת MSC , באמצעות סוכנתה הישראלית, חברת MSC ישראל בע"מ.
לטענת חברת ערד, במסגרת שירותי ההובלה שקיבלה, חייבה אותה MSC ישראל בשני סוגי היטלים, שהיו אמורים – לטענתה - לשקף תשלומים לצדדים שלישיים: האחד הוא היטל THC (Terminal Handling Charge), המשולם לנמלים השונים בגין טעינת מכולות בנמל המוצא ופריקתם בנמל היעד, והשני, Panama Canal Surcharge, בסך של 260$ למכולה, בגין מעבר בתעלת פנמה.
בדיעבד, התברר לחברת ערד כי התשלומים שנגבו ממנה על ידי סוכנת האניה לא שולמו בפועל לאותם צדדים שלישיים, ועל כן תבעה חברת ערד את השבתם, בטענה כי MSC ישראל פעלה כלפיה במרמה ובהטעיה, וגרפה לכיסה כספים שלא הגיעו לה תוך עשיית עושר ולא במשפט. בגין היטלי THC בנמל המוצא נדרשה השבה של 614,486$, ובגין היטלים בנמל היעד – 582,804$.
הנתבעת, MSC ישראל, דחתה את הטענות שהופנו כלפיה, הן מבחינה פרוצדורלית והן מבחינה מהותית. מהבחינה הפרוצדורלית, נטען כי MSC ישראל משמשת כסוכנתו של המוביל הימי בלבד, וכי את טענותיה היה על חברת ערד להפנות כלפי המוביל הימי עצמו. על פי הטענה, חברת ערד נמנעה מלעשות זאת, מהסיבה הפשוטה שבגב שטרי המטען, המהווים את חוזי ההובלה, ישנה תניית בוררות ייחודית, המחייבת התדיינות בניו-יורק, וחברת ערד ניסתה לחמוק מכך.
לגופו של עניין טענה סוכנת האניה כי ההיטלים בהם חויבה חברת ערד מעולם לא נועדו לשמש כהחזר הוצאות, ומעולם לא הוצג בפניה מצג כי זה טיבם של אותם תשלומים. ההיטלים שנגבו, היו חלק מהצעות המחיר שאושרו על ידי חברת ערד מראש, והם משקללים את דמי הטיפול של סוכנת האניה בגין כלל המכולות המובלות על ידי המוביל הימי ובהתחשב בתנאי שוק הספנות הקווית.
לסיום, טענה MSC ישראל כי חברת ערד מנסה בתביעתה לשנות סדרי עולם בעולם הספנות, וקבלתה תוביל "להשלכות רוחב הרסניות לעולם הספנות".
היטל ה- THC החל עם התפתחות דרכי המסחר ותחילת השימוש במכולות כאמצעי לשינוע מטענים: בעבר, בעת שהובלו המטענים באריזות או בתפזורת, מי שטיפל בהבאת המטען עד לרציף, למרגלות האניה, היה מי ששלח את המטען ואילו בעל האניה טיפל בטעינת המטען מהרציף לבטן האניה ובהובלתו ליעדו. עם תחילת השימוש במכולות כאמצעי להובלת מטענים, השתנה אופי הטיפול במטענים בנמלים, כפועל יוצא מהצורך בטיפול במכולות, מה שהביא לחיוב המיוחד הידוע כ- THC. בתוך ה- THC כלול מרכיב הקרוי "דמי ניטול" (בעבר "דמי סוורות") שהוא סכום המשולם לנמלים בגין טיפולם במכולות. ככלל, את דמי הניטול גובה הנמל ישירות מהמוביל הימי ולא משולחי המטענים.
במסגרת ההליך המשפטי, הסבירה MSC ישראל כי מאז שההובלות הימיות בספנות הקווית מתבצעות באמצעות מכולות, המוביל הימי מטפל בהספקת מכולות ריקות ללקוח, בקבלת המכולות המלאות מהלקוח, באחסונן בנמל ובהטענתן לבטן האנייה. עבור שירותים אלו גובה המוביל הימי "דמי טיפול" והם חלק בלתי נפרד מחיוב ה- THC. הטיפול עצמו כולל בדיקת מכולות ריקות ואספקתן, שירותים משרדיים, תיאום עם רשויות הנמל, הדבקה והסרה של תוויות, טעינה, הובלה ושינוע של המכולות, שירותי מנייה, תכנון טעינת האניה ועוד. החיוב נקבע כסכום "פיקס", על בסיס גלובלי ובתנאי שוק חופשי, ואינו משקף את ההוצאות הספציפיות בגין מטעניה הפרטניים של התובעת אלא מהווה שקלול של כלל הוצאות המוביל הימי בגין כלל המכולות שהובלו על ידו בתקופה.
בית המשפט קיבל את טענות MSC ישראל ודחה את טענות חברת ערד, וזאת בהתבסס על הממצא העובדתי כי ההיטלים בהם חויבה חברת ערד מעולם לא הוצגו לה כהחזר הוצאות בהן נושא המוביל הימי. ההיפך הוא הנכון – לאורך כל השנים חייבה MSC ישראל את חברת בחיובים בסכום קבוע בגין THC ומעבר בתעלת פנמה, וזאת מן הטעם שחיובים אלו לא היו מותנים בהתחשבנות כזו או אחרת בין המוביל הימי בין הנמלים השונים ורשויות פנמה. על כן, נקבע כי לחברת ערד למעשה מעולם לא הייתה עילת תביעה שרירה נגד MSC ישראל. מעבר לנדרש, הגיע בית המשפט למסקנה כי אפילו הייתה לחברת ערד עילת תביעה – הרי שאין כל יריבות בינה ובין הסוכנת, MSC ישראל, המשמשת כשלוחתו של המוביל הימי, וגם מטעם זה דין התביעה היה להידחות.
תביעתה של חברת מגבות ערד נדחתה, אפוא, במלואה, והיא חויבה בתשלום הוצאות משפט לטובת MSC ישראל בסך של 40,000 ₪.
[תא (ת"א) 12715-12-17 ערד תעשיות טקסטיל בע"מ נ' אם אס סי (ישראל) בע"מ, פסק דינה של כב' השופטת ירדנה סרוסי מיום 20.2.20. חברת מגבות ערד יוצגה על ידי עוה"ד ניר ספיר ודן סלע, ו-MSC ישראל יוצגה על ידי עוה"ד דן מרויץ וירון מרויץ].