בתחילת השנה דיווחנו על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה, שקבע כי יבואן המייבא טובין במסגרת הסכם סחר, אינו רשאי להסתמך על תעודת השוק או תעודת המקור המגיעה עם הטובין, ועליו לחקור, לבדוק ולוודא כי התעודה הוצאה כדין. באותו עניין, מי שחתם על תעודת המקור היה המשלח הבינלאומי, וזאת מבלי שהייתה לו הרשאה לעשות כן מאת היצואן.
השבוע, דחה בית המשפט המחוזי מרכז את הערעור שהגישה גאמידה על פסק הדין, וקבע כי בתחרות בין חוק השליחות לדיני המכס והסכם הסחר – האחרונים גוברים.
גאמידה בע"מ היא חברה ישראלית העוסקת בשיווק ציוד רפואי, ציוד לתעשייה וציוד בטיחות. במהלך עסקיה, רכשה גאמידה מוצרים מחברה אמריקאית, Texwipe ITW, ובשנים 2007 ו-2008 ייבאה ממנה 11 משלוחי מטליות. במסגרת שחרור המשלוחים מפיקוח המכס, הגישה גאמידה לבית המכס נתב"ג רשימונים המלווים בתעודות מקור, לצורך קבלת העדפת מכס ביבוא בהתאם להסכם הסחר בין ישראל לארצות הברית.
כארבע שנים לאחר מכן, בשנת 2011, החליט המכס הישראלי לבצע תהליך אימות של תעודות המקור מהשנים 2007-2008. בתום ההליך, הודיעה תחילה היצואנית, Texwipe, כי תעודות המקור שצורפו לרשימונים לא נחתמו על ידה, ועל כן הוציאה רשות המסים לגאמידה, בשנת 2012, הודעת חיוב על סך של 554,195 ₪ בגין הפרשי המכס עבור המשלוחים. בצירוף מע"מ, ריבית, הצמדה וקנס פיגורים, עמדה הודעת החיוב השלמה על סך של 1,184,606 ₪.
בעקבות הוצאת הודעת החיוב, החל דין ודברים בין גאמידה לבין Texwipe, שבסופו פנתה Texwipe לרשות המסים, בשנת 2013, והודיעה כי למרות ש- Texwipe לא הסמיכה מלכתחילה את המשלח האמריקאי לחתום על תעודות המקור מטעמה מראש, Texwipe החליטה כי בנסיבות העניין, היא מסמיכה אותו רטרואקטיבית להוציא את תעודות המקור עבור טובין ממקור אמריקאי. רשות המסים לא התרגשה מהמחווה, והודיעה לגאמידה כי עליה לשלם את הגירעון, שכן תעודות המקור שצורפו לרשימונים – פסולות.
גאמידה הגישה, אפוא, תביעה נגד רשות המסים, במסגרתה טענה כי תעודות המקור אושרו בדיעבד על ידי Texwipe, ועל כן לא הייתה הצדקה לפסילתן. לחילופין, טענה גאמידה כי היא עומדת בתנאי סעיף 3 לחוק מסים עקיפים, ומכיוון שמכרה את המטליות נשוא הודעת החיוב מבלי שכללה בהן את המס שנחסך – היא זכאית לפטור מתשלום הגירעון.
בית משפט השלום בחן את הטענות ואת חומר הראיות, קבע כי תעודות המקור נושא התביעה, אשר הוגשו במועד שחרור הטובין, לקו בשורה של פגמים בנוסף להעדר יפוי הכוח, ועל כן הן נפסלו כדין ודחה את תביעת הפטור מכוח סעיף 3 לחוק מסים עקיפים. עם זאת, בסוף פסק הדין, פטר בית משפט השלום את גאמידה מתשלום קנס הפיגורים, בנימוק כי חוב המס היה שנוי במחלוקת כנה ואמתית.
שני הצדדים הגישו ערעורים נגדיים לבית המשפט המחוזי מרכז, ופסק הדין, שניתן ביום 10.11.19 בהרכב של שלושה שופטים, דחה את שני הערעורים:
לגבי גאמידה נקבע כי הגם שחוק השליחות מתיר לשולח לתת לשלוח הרשאה בדיעבד, הרי שצו תעריף המכס והסכמי הסחר קובעים בבירור כי תעודת המקור צריכה הייתה להיות תקפה ואמינה כבר בעת הגשתה, ועל כן בתחרות בין דיני השליחות ובין דיני המכס – גוברים דיני המכס, והתוצאה היא, אפוא, שאין בהרשאה שניתנה בדיעבד כדי לרפא את הפגם, שהיה טבוע בתעודות המקור מלכתחילה. "מתן אפשרות לתיקון רטרואקטיבי של תעודת מקור", קובע בית המשפט המחוזי, "פוגע באמינות התעודה וביכולת של שלטונות המכס להסתמך עליה כמבטיחה את עמידות הסחורה בכללי המקור שנקבעו בהסכם הסחר".
לגבי ערעור המכס, שנגע לביטול קנס הפיגורים, נקבע כי היו מספר הצדקות לביטולו, כגון השתהות המכס בביצוע האימות או העובדה ש-90% מהטובין שיובאו עמדו מהותית בכללי המקור והיו ראויים, בתור שכאלה, להעדפת מכס, ועל כן גם ערעור זה נדחה.
חרף העובדה ששני הערעורים נדחו, חויבה גאמידה בתשלום הוצאות למכס, בסך של 20,000 ₪ (וזאת בנוסף ל-35,000 ₪ בהם חויבה בערכאה הראשונה).
יצוין, כי מאז ינואר 2018 אין צורך לצרף תעודת מקור ליבוא מארצות הברית, וניתן להסתפק בהצהרת היצואן על גבי חשבון הספק, לפיה הטובין עומדים בכללי המקור. עם זאת, ביבוא מאירופה עדיין נדרשת תעודת שוק מסוג EUR-1.
[ת"א (פ"ת) 42351-07-14 גאמידה בע"מ נ' מדינת ישראל-רשות המיסים-אגף מכס ומע"מ, פסק דינה של כב' השופטת עדנה יוסף-קוזין מיום 22.1.19. התובעת יוצגה על ידי עוה"ד גיל נדל ועוה"ד שירית נקר ממשרד גולדפרב-זליגמן, והנתבעת יוצגה על ידי עו"ד יונתן בן-דוד מפרקליטות מחוז תל אביב; ע"א 15195-03-19 גאמידה בע"מ נ' מדינת ישראל – רשות המסים – אגף המכס ומע"מ ואח', פסק דינם של כב' השופטים יעקב שינמן, חנה קיציס ויסכה רוטנברג מיום 10.11.19, ב"כ הצדדים – כנ"ל].