• אליס אברמוביץ

כנף או מגן בוץ?

מ.נ. מערכות לרכב בע"מ היא חברה שמושכת הרבה אש מהמכס. בסיבוב הקודם, קבע בית המשפט כי ארגזים שייבאה, ואשר מותאמים לשימוש ברכב מנועי, לא יסווגו כפריטים מפלסטיק מהסוג המשמש ברכב מנועי (39.26-9089, חייב במס קניה) כי אם כחפצי נסיעה אחרים (39.26-9059, פטור ממס קניה). בסיבוב הנוכחי, התגלעה מחלוקת בנוגע למהותם של "כנפיים לנגררים".


על פי פסק הדין, היבואנית ייבאה ארצה מחברת JONESCO הבריטית מוצר המשמש לחיפוי חלקם העליון של גלגלי נגררים: "המדובר בכנף פלסטיק קשיח שמתיישבת מעל לגלגל הרכב ומכסה כמחצית מסוליית הצמיג, דהיינו את מחציתו של היקף הצמיג הרחוקה באותה עת מן הקרקע. המוצר מעוצב כקשת, או כקשת פחוסה שבה החלק העליון שטוח. בקטלוג היצרן מכונה המוצר לרוב Mudguard , דהיינו מגן בוץ, אם כי כינויה של אחת הסדרות שלו הינו J-Wing , דהיינו "כנף". בחשבונית הקנייה מוגדרים הטובין כ-Plastic Mudwing"" או Plastic Mudguard""". היבואנית סיווגה את המוצרים כחלקי גרורים בפרט 87.16-9090 (חייב במכס בשיעור של 6% ופטור ממס קניה).


המכס, לעומת זאת, קבע כי מדובר במגיני בוץ המשמשים ברכב מנועי, ועל כן סיווגם בפרט 87.08-9000 לצו תעריף המכס (חייב במכס של 2%, אך גם במס קניה בשיעור של 12% ובתמ"א בשיעור של 60%).

בית המשפט שאל את עצמו, בראש ובראשונה, מהם בכלל מגיני בוץ? ומצא, כי סעיף 364 לתקנות התעבורה קובע כי "ברכב, שגלגליו האחוריים אינם מוגנים על ידי כנפיים – אשר אינו איטי ואינו טרקטור – יותקנו מגיני בוץ, אשר מבנם והתקנתם על הרכב יבטיחו מניעת התזת בוץ וכל חומר אחר הנמצא על פני הדרך אחורה על ידי הגלגל". מכאן מגיע בית המשפט למסקנה כי "מגן הבוץ המופיע בצו תעריף המכס הוא אותו שטיחון עשוי גומי גמיש שנתלה מאחורי הגלגל. שטיחון כזה עומד אף הוא למכירה באתר האינטרנט של היצרן, אלא שהוא קרוי Mudflap, וממוקם במחלקה נפרדת מזו של הטובין שבמחלוקת".


מטעם המכס העיד מר עמוס יוגב מיחידת הסיווג הארצית, אשר נדרש להבהיר לבית המשפט מה התשתית העובדתית שעמדה בבסיס החלטתו לסווג את המוצר כמגן בוץ למשאית, על אף שלכאורה מדובר במוצר שונה משטיחון גומי, ועל אף שהיצרן הבהיר, במכתב נפרד שהוצג למכס, כי השימוש העיקרי בכנפי הפלסטיק הוא לגלגלי נגררים ולא לגלגלי משאיות, שלרוב מגיעים עם מגיני בוץ מקוריים של היצרן. בית המשפט קבע, כי עדותו של מר יוגב התבססה על "השערות וקטעי עיתונים" וכלל לא הוכיחה כי מדובר במוצרים המיועדים למשאיות: "מנגד - הנתבעת צירפה תמונות לתצהירה, אך מעשה שטן, לא הצליחה לאתר בתמונות שמפרסמים לקוחות התובעת בהן פשפשה ולו תמונה אחת של הטובין שבמחלוקת כשהם מותקנים על גלגלי משאית. אדרבא, כאמור בעדות אסי לעיל, הציגה הנתבעת רק תמונה של משאית בעלת גלגלים מן הסוג המפורט באתר JONESCO כאשר מותקנות עליהם כנפיים בעלות שלושה חלקים המורכבות על ידי יצרן המשאיות, והסברו המסובך של יוגב לעניין זה לא נתמך ולו בתמונה אחת, למרות שעלה מדבריו כי ניתן היה להשיגה מאותו יצרן מסתורי... משעומדות רגליי על שפת בור זה שנחשף בעדות יוגב אשתומם - אם נדבך כה מהותי בעדות יוגב נוצר בדרך זו של עדות שמיעה מפיו של יצרן שלא שיווה לו העד לא שם, ולא גוף, ולא דמות הגוף, מה לה לנתבעת כי תלין בסיכומיה על מכתב היצרן שהמציאה התובעת, ומה היא תופשת "חבל בתריין ראשין"? [ראו בראשית רבה, לט', ו']. זאת ועוד - יוגב אף התקשה ליישב את התמיהה העולה מכך שבחר שלא לצרף לתצהירו 26 נתונים רשמיים של משרד התחבורה ותחת זאת לבססו על השערות ועל קטעי עיתונים".


סיכומו של דבר, קבע בית המשפט כי הסיווג המקורי של היבואנית כחלקי גרורים הוא הנכון, וחייב את המכס בהוצאות משפט.


[ת"א 7147-10-18 מ.נ. מערכות לתחבורה ולתעשייה בע"מ נ' מדינת ישראל, פסק דינו של כב' השופט יאיר חסדיאל מבית משפט השלום בבת־ים מיום 19.1.22. התובעת יוצגה על ידי עוה"ד סיימון יניב, והמכס – על ידי פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)]


118 צפיות