תומס דיטרוי היה אמן אוונגרד רומני, שנפטר בשנת 2012. באוקטובר 2020, ייבאה אלמנתו ארצה 38 ציורים שלו, אשר הובלו ארצה בהובלה ימית על ידי חברת הספנות לוסי בורכרד. לטענתה, במהלך ההובלה הימית נרטבו הציורים וניזוקו, ועל כן ביולי 2021 הוגשה תביעה לפיצוי בסך של כמיליון וחצי ₪. בתחילה, הוגשה התביעה כנגד חברת לוסי בוכרד ספנות בע"מ, שהיא חברת הבת הישראלית המשמשת כסוכנת האניות של חברת הספנות בישראל, ובמרס 2022 תוקן כתב התביעה, כך שסוכנת האניה נמחקה, ובמקומה צורפה Borchard lines, היא חברת הספנות שביצעה בפועל את ההובלה.
בסמוך לאחר מכן, הגישה Borchard lines בקשה לדחיית התביעה כנגדה על הסף, בשל התיישנות מהותית. הבקשה התבססה על התוספת לפקודת הובלת טובין בים, שבחלק III סעיף 6 בה, נקבע כי "בכפוף להוראות סימן 6א, יהיו המוביל וכלי השיט פטורים, בכל מקרה, מאחריות כלשהי לגבי הטובין, אלא אם כן הוגשה תביעה לבית משפט תוך שנה אחת ממועד מסירת הטובין או מן המועד אשר בו אמורים היו להימסר", וכן על הפסיקה, שקבעה כי "ההתיישנות הקבועה בכללי האג ובכללי האג-ויסבי היא מהותית בת שנה אחת, התיישנות המפקיעה את הזכות גופא" (ע"א 3552/01 Banco Exterior (Suiza) SA נ' כספי; ע"א 419/71 מנורה חברה לאחריות ולביטוח משנה בע"מ נ' נומיקוס, בר"ע (חי') 738/06 מנטפילד (1983) בע"מ נ' מפץ הנדסת מערכות בע"מ". עוד נקבע בפסיקה, כי לעניין תחילת מרוץ ההתיישנות, "אם ידוע מועד הפריקה- יהא זה המועד הקובע" (ע"א 6260/97 Polska Zegluga Morska ואח' נ' Banque Nationale de Paris, New york ואח').
האלמנה טענה כי גם אם תקופת ההתיישנות היא בת שנה, יש למנות את התקופה ממועד מאוחר בהרבה ממועד פריקת הציורים. לטענתה, אמנם הידיעה על הגעתם לנמל אשדוד נמסרה לה ביום 17.9.20, אולם מאז חלפו חודשים עד שהציורים נמסרו לה בפועל. עובדות אלו עלולות, לטענתה, להתפרש כהטעיה או תרמית של לוסי בורכרד, ודי בכך כדי לדחות את תחילת מרוץ ההתיישנות עד למועד שבו נודעו לאלמנה העובדות לאשורן, דבר שטרם התברר עד היום.
בית המשפט דחה את הטענה, בנימוק כי כתב התביעה אינו כולל כל טענה לתרמית או הטעייה בקשר למועד קרות הנזק לציורים, וגם לא הובהר כיצד ומדוע מדובר בתרמית והטעייה, ולכן טענה זו היא בבחינת 'הרחבת חזית'. בנוסף, גם אם המועד המדויק בו נגרם הנזק לציורים אינו ברור, כטענת האלמנה, אין בכך כדי לסייע לה, שכן בסעיף 21 לתביעה מצוין כי האלמנה הגיעה לנמל אשדוד בתאריך 13.10.20 וראתה את הציורים כשהם "רטובים... במצב נוראי, כשהם מעוכים וקרועים", ומכאן נובע כי הנזק נגרם עוד לפני שהציורים נמסרו לה. מועד המסירה היה בכל מקרה אחרי שהנזק קרה והוא הקובע לעניין ההתיישנות. בנוסף, הפסיקה קבעה כי כללי הפקודה, לרבות מועד ההתיישנות הקצר של שנה אחת, חלים גם על "כשל במסירת המטען שאירע לאחר פריקתו" (עניין פולסקה מורסקה הנ"ל) האמור, וגם אם אין מידע עובדתי מלא באשר למועד קרות הנזק, מאחר שמיוחס לחברת הספנות נזק שאירע במהלך ההובלה הימית, חלים כאן כללי האג ויסבי.
לחילופין, טענה האלמנה כי כתב התביעה המקורי הוגש ב- 15.7.21 נגד סוכנת האוניה, שהיא נציגתה של לוסי בורכרד ומורשית מטעמה. לכן, די בהגשת כתב התביעה נגד הסוכנת כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות נגד החברת הספנות, גם אם זו לא נתבעה בו. לטענתה, סוכנת האוניה אף ניהלה מו"מ לפשרה עמה, ומשמע, בהכרח, שגם חברת הספנות ידעה על עצם הגשת התביעה נגדה.
בית המשפט דחה גם טענה זו: "לא ניתן לקבל טענה זו של התובעים. על מנת שמרוץ ההתיישנות ייעצר כלפי בעל דין, יש להגיש את כתב התביעה נגד בעל הדין עצמו, או למי שהוא שלוח שלו במפורש ובכתב לצורך קבלת כתבי בי-דין... לוסי בוכרד איננה הנתבעת 3, ולא היה בהמצאת כתב התביעה ללוסי בוכרד... כדי לייתר את החובה לכלול את הנתבעת 3 עצמה ישירות כבעלת דין וכך לא נעשה... התובעים טענו כי הגשת התביעה נגד מורשית של חברה זרה עוצרת את מרוץ ההתיישנות נגד החברה המרשה. לתמיכה בטענה זו, הפנו התובעים לרע"א 39/89 general electric corp נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' וכן לרע"א 2652/94 עמיחי טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ ואח', אלא שצודקת הנתבעת 3 כי לא ניתן להיתמך בפסקי דין אלו. בשני פסקי הדין הנ"ל נדונה חוקיות המסירה שבוצעה לחברה הזרה, באמצעות החברה הישראלית, אך לא נדונה בהם השאלה אם המצאת כתבי בי"ד לחברה הישראלית עוצרת את מרוץ ההתיישנות ביחס לחברה הזרה. יתרה מכך, בשני המקרים כתבי התביעה הוגשו גם נגד החברה הזרה כנתבעת. במקרה שלנו, כתב התביעה המקורי לא הוגש נגד הנתבעת 3. במילים אחרות, גם אם לוסי בוכרד היא נציגה של הנתבעת 3 בארץ, וגם אם היא מורשית של הנתבעת 3, כטענתה, עדיין אין בהגשת התביעה נגד לוסי בוכרד בלבד כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות נגד הנתבעת 3, כל זמן שזו לא נתבעה כלל. עצירת מרוץ ההתיישנות נגד הנתבעת 3 חלה רק מהרגע בו הנתבעת 3 נתבעת כבעלת דין ישירה... על כן, אין למעשה כל רלוונטיות למעמדה של לוסי בוכרד. בין אם הייתה מורשית, בין אם נציגה, ובין אם לוסי בוכרד ניהלה מו"מ מטעם הנתבעת 3, ואפילו ניתן היה להסיק מכך, לכאורה כי הנתבעת 3 ידעה על ההליך נגדה, אין לקבל את הטענה כי כתב התביעה שהוגש נגד לוסי בוכרד עוצר את מרוץ ההתיישנות נגד הנתבעת 3, שלא נתבעה בו".
בהחלטתו, נסמך בית המשפט על ההלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון ברע"א 7195/18 FEYHA MARITIME LTD נ' מילובר מכון מרכזי לתערובות בע"מ ואח', שם נדון תיקון זהותה של התובעת: באותו עניין, הוגשה תביעה על ידי בעלת דין אחת ('מילובר מכון מרכזי לתערובות בע"מ'), אך נטען כי תובעת זו אינה צד לשטר המטען ואין לה זכות תביעה נגד המוביל הימי. במענה לבקשה לדחייה על הסף, טענה התובעת כי ניתן לתקן את כתב התביעה כך שהתובעת תהיה בעלת השם הנכון ('מילובר אגודה שיתופית חקלאית בע"מ'). בית משפט השלום דחה את בקשת המוביל הימי לדחיית התביעה על הסף, וקבע כי הוספת בעלת הדין הנכונה כתובעת מהווה תיקון טכני פורמלי בלבד, אשר ראוי לעשות כדי לאפשר את הדיון בתביעה, מאחר שאין שוני מהותי בין התביעות, שכן מדובר באותה עילה, אותו סעד מבוקש ואותו נזק שנטען שנגרם. המוביל הימי ערער על ההחלטה בפני בית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור שהוגש, וכך התגלגלה הסוגייה לפתחו של בית המשפט העליון, שהפך את החלטות בימ"ש השלום והמחוזי שקדמו לו, וקבע כי התביעה נדחית על הסף בשל התיישנות על פי כללי האג ויסבי: "זהות הצדדים הינה חלק אינטגרלי מהמונח "עילה", מסיפור המעשה, לצרכי דיני ההתיישנות, וכלל המתיר לשנות את זהות התובעים מבלי שתהיה לכך השלכה על תקופת ההתיישנות, מכרסם בוודאות מערכת כללי ההתיישנות ובעקרון סופיות הדיון. על קו הגבול המפריד בין צדדים שיכולים להחליף זה את זה בתום תקופת השנה ובין אלו שלא, להיות ברור. כאמור, אין זה ראוי שבית המשפט יבחן בכל מקרה באופן פרטני האם הוגשמו תכליות ההתיישנות – למשל, שמירת ראיות – ובהתאם לכך יקבע האם התביעה הראשונה בזמן שהוגשה על-ידי תובע פלוני יכולה לעצור את מירוץ ההתיישנות ביחס לתביעה מאוחרת בזמן שהוגשה על-ידי תובע אלמוני".
כלומר, תנאי בסיסי לעצירת מרוץ ההתיישנות הוא כי תוגש תביעה "תקינה", והתביעה תוגש נגד בעל הדין הנכון, ולא נגד גורם חלופי או גורם מטעם בעל הדין הנכון.
יצוין כי בעניין פולסקה מורסקה הנ"ל, נקבע כי יתכן מקרה שיש בידיעת הנתבע על ההליך נגדו כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות: "... מרגע שהמוביל קיבל הודעה על אודות תביעה תלויה ועומדת לגבי מטען מסוים בתוך תקופת השנה, מטרת הוראת ההתיישנות "מוצתה", מאחר שהנתבע כבר יודע שהוא נתבע בעניין אותו מטען. חסימת דרכו של תובע מלתבוע נתבע אשר ידע במועד הנדרש כי הוגשה נגדו תביעה בגין מטען מסוים, תהיה... "פרס" לא מוצדק למי שהפר את חיוביו", ומשכך, נקבע שם כי "נראה שהגשת תביעה בבית משפט כלשהו בתוך תקופת השנה מספיקה על מנת להודיע למוביל שקיימת תביעה נגדו, ולעניין זה אין חשיבות לזהות המדינה שבה הוגשה התביעה". אלא שבאותו מקרה הוגשה תביעה בין בעלי הדין הנכונים, הן בבית המשפט הזר, הן בבית המשפט הישראלי, ולכן התקיים התנאי הבסיסי כי רק תביעה "תקינה" שהוגשה נגד בעלי הדין הנכונים, יש בה כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות, ולא הידיעה בלבד היא שהביאה לעצירתו.
לסיום, דחה בית המשפט את טענת האלמנה, לפיה אין בעובדה שסוכנת האוניה היא זו שמסרה לה כי עליה לתקן את כתב התביעה, כדי לייחס לה חוסר תום לב. כתב התביעה המקורי הוגש נגד סוכנת האוניה באופן שגוי ולא נכון, ולא נגד בעל הדין שהוא המוביל הימי. לו הייתה התביעה ממשיכה להתנהל כפי שהוגשה, הרי שבסוף ההליך הייתה התביעה נגד סוכנת האוניה נדחית, בהיותה בעל דין לא נכון, שאינו המוביל הימי. כמו כן, לא היה ניתן לחייב במקרה כזה את חברת הספנות, שכן היא לא הייתה בעלת דין בהליך: "לוסי בוכרד פעלה בצורה נכונה והביאה לחסכון בדיון מיותר נגד בעלת דין שגויה ועקב כך לחיסכון בהוצאות, שהיו מוטלות בסופו של דבר על התובעים. למעשה התובעים הם אלה שפעלו לא נכון, בכך שלא הגישו את התביעה נגד הנתבעת הנכונה, Borchard Lines. לו היו עושים כך מלכתחילה, כפי שהיה מצופה שיעשו לאחר חקירה ודרישה, לא היה צורך בכל הבקשה. כאשר התובעים עמדו על שגיאתם והגישו בקשה לתקן את כתב התביעה ולצרף לה את הנתבעת 3 הנכונה, איחרו כבר את המועד ותביעתם התיישנה".
סיכומו של דבר, התביעה נדחתה, והאלמנה חויבה בהוצאות בסך של 5,000 ₪.
[ת"א (שלום בת ים) 34780-07-21 Borchard Lines נ' אנקה דיטרוי, פסק דינה של כב' השופטת שרי סנדר מקובר מבית משפט השלום בבת ים מיום 10.1.23. התובעת יוצגה על ידי עו"ד שרי טובי, וחברת הספנות יוצגה על ידי עורכי הדין רועי כהן וטלי רוד ממשרד ש. פרידמן, אברמזון ושות').
Comments