מזה למעלה מעשר שנים, רשומים בישראל סימני מסחר מתקופת הממשל הסובייטי. בעבר, היו סימני מסחר אלו מוטבעים על גבי ממתקים שיוצרו, נמכרו ושווקו בימי ברית המועצות לשעבר, על ידי מפעלים בבעלות ממשלתית ובהתאם להנחיות השלטון המרכזי ולפי תקן ממשלתי אחיד. עם נפילת ברית המועצות הופרטו המפעלים, והמשיכו לייצר ולשווק בנפרד את אותם סוגי ממתקים במדינות השונות שהיו בעברן חלק מברית המועצות.
סימני המסחר רשומים אצל רשם סימני המסחר הישראלי על שמן של שתי יצרניות ממתקים ועוגיות, שמקום מושבן ברוסיה חברת Joint Stock Company Krasnyi Octybar, וחברת Open-Type Joint Stock Company Rot Front.
בשנת 2013, כשמונה שנים לאחר רישום סימני המסחר, החלו בעלות סימני המסחר – אותן יצרניות מגדנות רוסיות - לפנות לחנויות בישראל, בהן נמכרו עוגיות וממתקים הנושאים את סימני המסחר, בטענה להפרתם. המוצרים שנמכרו באותן חנויות יוצרו על ידי שני מפעלים באוקראינה - ROSHEN Confectionery Corporation ו- Kharkov Biscuit Factory, ויובאו ושווקו בארץ על ידי שלוש יבואניות: דילר בי.אמ.די. אינטרנשיונל בע"מ, דולינה גרופ בע"מ, לטפוד בע"מ.
בעקבות פניית בעלות סימני המסחר ללקוחותיהן, התאגדו שתי היצרניות האוקראיניות ושלוש היבואניות הישראליות, והגישו לרשם סימני המסחר בקשה למחיקת סימני המסחר, בטענה כי הם נרשמו מלכתחילה – עוד בשנת 2005 – בחוסר תום לב. לטענת מבקשות המחיקה, המדובר בשמות גנריים שכן היו, ועודם, נהוגים במסחר במדינות שהשתייכו לברית המועצות לשעבר. סימנים אלו הינם בעלי אופי היסטורי-סובייטי, שכן הוטבעו על גבי ממתקים שיוצרו במשך עשרות שנים במאה ה - 20 על ידי מפעלים רבים ברחבי ברית המועצות לשעבר. סימני מסחר אלו אף צוינו בספר מתכונים שהוציא הממשל הסובייטי עבור יצרנים רבים ושונים, ובו הוראות הכנה ליצור הממתקים נשוא סימני המסחר שמחיקתם נתבקשה. עם התפרקות ברית המועצות בשנת 1991 הופרטו המפעלים הממשלתיים, וכיום הם מוחזקים בידי חברות מתחרות, ביניהן בעלות הסימנים ומבקשות המחיקה. מפעלים אלו ממשיכים לייצר ולשווק כיום תחת בעלות פרטית, את אותם ממתקים שיוצרו על ידם בימי ברית המועצות תוך שימוש באותם סימני מסחר בדיוק. לטענת המבקשות, סימני המסחר הסובייטים שמחיקתם נתבקשה היו ועודם בעלי מעמד משפטי-היסטורי מיוחד, שנשמר אף בשנים שלאחר התפרקות ברית המועצות, ובעת הרישום הסתירו בעלות הסימנים עובדה זו מרשם סימני המסחר, ולפיכך דין הסימנים להימחק.
בעלות סימני המסחר טענו, מנגד, כי הן אלה שהמציאו את סימני המסחר ואת המתכונים של המוצרים הנושאים את סימני המסחר, ועל אף שבתקופת המשטר הסובייטי, יוצרו המוצרים הנושאים את הסימנים על ידי יצרנים שונים - עם התפרקות ברית המועצות, החל "מרוץ רישום" סימני המסחר, כך שיצרן שהקדים לרשום סימן במדינה מסוימת, זכה למונופולין לגביו. עוד ציינו בעלות סימני המסחר, כי גם מבקשות המחיקה נטלו חלק ב"מירוץ" זה, ורשמו על שמן סימני מסחר שונים – ובין אלו את הסימנים שמחיקתם נתבקשה - אך בחרו בחוסר תום לב להסתיר עובדה זו מרשם סימני המסחר. לטענת בעלות הסימנים, העובדה כי בישראל מבקשות המחיקה בחרו שלא להקדים את בעלות הסימנים ולרשום על שמן את סימני המסחר נשוא ההליך, מעידה כי הלכה למעשה ויתרו על זכויותיהן בהקשר זה.
ככלל, לפי סעיף 39(א) לפקודת סימני המסחר ניתן להגיש בקשה למחיקת סימן מסחר רשום רק תוך חמש שנים ממועד הרישום. הרציונל לכך הוא כדי לאפשר לבעל סימן המסחר הרשום להסתמך על הרישום, שכן אם תנאי השוק לא הניבו מי שיתנגד לרישום במשך חמש שנים, הוא זכאי ליהנות מחזקת תקינות הרישום. החריג לכך מצוי בסעיף 39(א1) לפקודה, הקובע כי אם סימן המסחר נרשם מלכתחילה בחוסר תום לב – רשאי רשם סימני המסחר להורות על מחיקתו, אפילו אם הבקשה בעניין זה הוגשה בתקופה החורגת ממגבלת חמש השנים שקובע סעיף 39(א). נטל ההוכחה בעניין זה מוטל, כמובן, על מבקש המחיקה, ולאור העובדה כי בקשה כזו מוגשת באיחור – על המבקש להביא ראיות טובות ומובהקות לטענתו בדבר רישום בחוסר תום לב.
לצורך הכרעה במחלוקת, בחנה הפוסקת מטעם רשם סימני המסחר, בראש ובראשונה, האם היה על בעלות הסימנים לציין בפני רשם סימני המסחר כי ממתקים עליהם מוטבעים סימני מסחר זהים או דומים יוצרו, או מיוצרים, על ידי יצרנים אחרים במדינות שהשתייכו לברית המועצות לשעבר. נקבע, כי התשובה לשאלה זו היא בשלילה: "ראשית, איני סבורה כי היה במידע זה היה כדי לשנות את החלטתו של הבוחן לקבל את הסימנים לרישום. זאת נוכח העובדה כי על פי דין, ההגנה המוענקת לסימן מסחר הינה כידוע טריטוריאלית, היינו לא ניתן לשלול רישום סימן מסחר בישראל רק בשל שימוש שנעשה בסימני מסחר דומים או זהים מעבר לים". בהמשך, דחתה הפוסקת את טענת מבקשות המחיקה בדבר חובתן ל בעלות הסימנים ליידע את רשם סימני המסחר בדבר פעילותן: "בנוסף, לא עלה בידי מבקשות המחיקה להוכיח כי בעלות הסימנים היו חייבות לעדכן את רשם סימני המסחר בדבר פעילותן המסחרית של מבקשות המחיקה בישראל. לא התרשמתי כי מבקשות המחיקה הוכיחו כדבעי את טענתן בדבר היקפי מכירות בישראל של ממתקים נושאי הסימנים נשוא ההליך קודם למועד הרלוונטי, ולא השתכנעתי כי הוכחה טענתם לפיה עוד קודם למועד הרלוונטי נמכרו בישראלי ממתקים הנושאים את סימני המסחר נשוא ההליך בהיקפים משמעותיים. אפילו היה עולה בידי מבקשות המחיקה להצביע על היקף מכירות כלשהו בישראל של ממתקים נושאי הסימנים נשוא ההליך במועד הרלוונטי, שאף אז לא הוכח בפני כי בעלות הסימנים ידעו או שהיה עליהן לדעת כי מבקשות המחיקה אכן מייבאות ומשווקות את הממתקים נושאי הסימנים בישראל".
לסיכום, בקשת המחיקה נדחתה, והמבקשות חויבו בהוצאות בסך של 240,000 ₪ לטובת בעלות סימני המסחר.