חברת לוטוס יבוא ויצוא בע"מ הגישה 12 תביעות נגד המכס, בגדרן נטען, כי בית המכס אשדוד שגה בקבעו, כי הצהרות שמסרה החברה ביחס לערך טובין שיובאו על-ידה (ארטישוק, במיה, פול ושעועית ירוקה) הינן נמוכות, שכן בפועל הטובין נרכשו על-ידה בסכום גבוה בהרבה. על בסיס קביעתו של גובה המכס אשדוד, ביחס לערך הטובין, נדרשה החברה להפקיד בידי גובה המכס ערבות בנקאית בסך של 100,000 ₪, וכן לשלם תוספת מיסי יבוא בסכום כולל של 1,105,733 ₪, ואת השבת כל אלה היא דרשה במסגרת התביעות שהגישה.
בית המשפט דחה את כל 12 התביעות, בנימוק כי החברה לא הוכיחה שהערך המוצהר של הטובין הוא אכן הערך האמתי בו נרכשו על ידה. פסק הדין מהווה מדריך לאיך לא לנסות לעבוד על המכס:
הנימוק הראשון, שבעטיו החליט בית המשפט לדחות את גרסת החברה נעוץ בהתנהגות מנהלה בעת החקירה הפלילית שערך המכס בעניינו. במסגרת החקירה, הוחלט לבצע חיפוש בביתו של מנהל החברה, מר דין בן שבת. על פי עדותה של החוקרת מטעם המכס, הגב' קארן זהרור, טרם כניסת החוקרים לביתו של מר שבת לצורך ביצוע החיפוש, הוא ביקש מהם להמתין מספר דקות, וזאת על מנת שיוכל לקשור את כלבתו, כך שלא תפגע בחוקרים. הגברת זהרור העידה, כי חשדה בטענה זו של מר שבת, ולכן כעבור מספר שניות פתחה את הדלת, שאז הבחינה כי מר שבת כלל איננו מטפל בכלבתו, אלא מחפש בתוך תיק שחור, שבו בסופו של דבר במהלך החיפוש נמצא חשבון הפרופורמה הנדון. הגב' זהרור הוסיפה, כי להתרשמותה במהלך החיפוש, הכלבה הייתה ידידותית. מר שבת, בחקירתו הנגדית, לא הכחיש את התיאור שנמסר על ידי הגברת זהרור, ולא נתן כל הסבר להתנהגותו.
"כך", כותב בית המשפט בפסק הדין, "לא ניתן כל הסבר מדוע שעה שהחוקרים עומדים לבצע חיפוש בביתו, הוא נזעק לפשפש בתיק, שבו נמצא חשבון הפרופורמה. במקום זאת, ניסה מר שבת לתת הסבר לקיומו של חשבון הפרופורמה בידיו, בכך שהוא לומד בקורס של "יבוא, יצוא וסחר בינלאומי", במסגרתו התבקש לערוך תרגיל, ועל כן ביקש מהספק שיערוך לו חשבון מדומה... אינני נותן כל אמון בעדות זו, משום היותה בלתי הגיונית, שכן בידי מר שבת היו חשבונות שלטענתנו הם חשבונות אמת, והסברו כי המתרגל ביקש דווקא לראות חשבון שאיננו חשבון אמיתי נטול כל היגיון או פשר... להשקפתי, משקיימת ראיה, שבה נמצא, כי חשבון שצרפה התובעת לרשימון היבוא איננו תואם חשבון זהה שנשלח לתובעת, וחשבון זה הוצפן בתיקו של מר שבת, אזי די בראיה זו, כדי להוות הצדקה לבחינה של כל הצהרות התובעת".
הנימוק השני שבעטיו דחה בית המשפט את גרסת התובעת נעוץ במחירי הקנייה של יבואנים אחרים: לתצהירו של מר אנדריי רפפורט, ממונה מקצועי מכס אשדוד, צורפו ביחס לכל אחד מן הירקות שיובאו על ידי התובעת, רשימונים של משלוחי יבוא, שבוצעו על ידי יבואנים אחרים בתקופות מקבילות. מן הרשימונים שצורפו עולים מחירים גבוהים בהרבה של הטובין המיובאים על ידי התובעת, מאלה שהוצהרו על-ידי התובעת.
הנימוק השלישי שהביא לדחיית גרסת החברה היה המחיר האחיד של הטובין: "כעולה מן הרשימונים שהגישה התובעת לצורך שחרור הטובין מן המכס, וכעולה מעדותו של מר רפפורט, אף שמדובר בירקות שהם עונתיים מטבעם ואיכותם תלויה גם בגורמי אקלים משתנים, וכך אף נטען על ידי התובעת, המחירים המצויינים ברשימונים הם כמעט ואחידים. כך לגבי ארטישוק המחירים הם בין $500 לבין $520 לטון, ולגבי במיה ופול המחיר הוא אחיד $500 לטון. בעניין זה ניתן לראות ברשימונים שהוגשו על-ידי יבואנים אחרים, כי המחיר שדווח על-ידם איננו אחיד, וקיים מנעד רחב של מחירים. לעניין זה לא מצאתי הסבר בטיעוני התובעת, וכיצד אחידות מפתיעה זו, כאשר מדובר במוצר שאיננו יכול להיות אחיד מעצם טבעו, מתיישבת עם האמור בסעיף 13 לתצהירו של מר שבת".
בנוסף לכל אלה, החברה נמנעה מלהציג לבית המשפט מסמכי בנק אשר יעידו על העברת הכספים בינה לבין הספקים במצרים ביחס לכל ייבוא וייבוא, ואם לא די בכך: "שיאה של העדות המעורפלת הגיעה, שעה שנחשף, כי התובעת מפצלת את התשלום לספק, בין תשלום עבור הטובין עצמם לבין "אחסנתם" טרם המשלוח לישראל, עד כדי שעל-פי עדותו של מר שבת, בגין טון ירק, עבורו משלמת התובעת $500, משלמת התובעת אחסנה בסכום גבוה יותר".
התביעות כאמור נדחו במלואן, והחברה אף חויבה לשלם למכס הוצאות משפט בסך של 35,000 ₪.
[תא (אשד') 36599-09-16 לוטוס יבוא ויצוא בע"מ נ' מדינת ישראל - בית המכס אשדוד, פסק דינו של כב' השופט יהודה ליבליין מיום 9.9.19. היבואנית יוצגה על ידי עוה"ד טלי ירון אלדר, והמכס על ידי עוה"ד פנש מפרקליטות מחוז דרום].