חוק בשר ומוצריו משנת 1994 אוסר על יבוא בשר לא כשר לישראל, למעט במקרים בהם משרד הכלכלה מעניק רישיון ליבוא ספציפי, מהסוג שיובא לארץ עד למועד הקובע – יולי 1992.
בשנת 2018, ביקשה וקיבלה חברת אל-נל יבוא ושיווק בע"מ, מהישוב בני דרור שבעמק חפר, רישיון ליבוא 800 טון שומן חזיר. הרישיון, אשר ניתן לה ביוני 2018 על ידי הממונה על רישוי ייבוא מוצרי מזון במשרד הכלכלה והתעשייה (כן, יש משרה כזו!) היה בתוקף עד סוף 2018.
על בסיס הרישיון שניתן לה, החלה החברה במגעים עם ספק הולנדי לרכישת הכמות שהותרה בייבוא, ובמקביל ניהלה משא ומתן גם עם מפעל ישראלי למוצרי בשר למכירת כל שומן החזיר מהספק ההולנדי. אלא שהליכי הרכישה בהולנד התעכבו, ובמהלך קיץ 2018 פנה מנהל החברה לממונה על הרישוי, בבקשה להארכת תוקפו של הרישיון. נמסר לחברה כי לא צפויה להיות בעיה טכנית בהנפקת הרישיון.
חודשי הקיץ חלפו, שלכת ירדה על עמק חפר, והסכמי הרכישה והמכירה הבשילו. לקראת סוף חודש נובמבר 2018 פנתה, אפוא, החברה לממונה על הרישוי בבקשה להארכת תוקפו של רישיון 2018 עד לספטמבר 2019, וכן ביקשה לקבלת רישיון נוסף לייבוא 1,200 טון שומן חזיר בשנת 2019.
איתרע המזל, ומוקדם יותר באותו יום פנה גם ראש מינהל ייבוא במשרד הכלכלה והתעשייה לממונה על הרישוי, והורה לה לעצור את מתן רישיונות הייבוא של שומן חזיר עד לעריכת בחינה מקיפה של המדיניות בנושא. בהתאם לכך, הודיעה הממונה על הרישוי למנהל החברה כי נוכח בדיקה המתנהלת לגבי מדיניות הייבוא, אין ביכולתה להאריך את תוקפו של רישיון 2018 או לתת רישיון נוסף לייבוא שומן חזיר בעת הנוכחית.
החברה פנתה מספר פעמים נוספות בנוגע להארכת תוקפו של רישיון 2018, ונענתה כי העניין מצוי בבדיקה משפטית, שכן עצם הסמכות לתת את הרישיון מלכתחילה מצויה בסימן שאלה.
משהתקרב לו מועד פקיעת התוקף של הרישיון, הגישה החברה עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, בה עתרה נגד ההחלטה שלא להאריך את תוקפו של רישיון 2018. במסגרת זו, טענה החברה שההחלטה בדבר העדר הסמכות בכלל נובעת מאמירות שהושמעו על ידי פוליטיקאים בעקבות פרסום שגוי בעיתונות החרדית, כאילו הרישיון שניתן לייבוא שומן חזיר הוא רישיון "חדש" המתיר לראשונה יבוא שומן חזיר ארצה – מה שאינו נכון, שכן במהלך השנים נערך יבוא רב של שומן חזיר ארצה, וזאת על יסוד היתרי יבוא שניתנו לפי סעיף 2(ג)(2) לצו יבוא חופשי, המתיר יבוא טובין ללא הצגת רישיון יבוא. זמן קצר לאחר מכן, ובהמלצת בית המשפט, נמחקה העתירה בהסכמה, לאחר שמשרד הכלכלה הבטיח לקיים לחברה שימוע, במסגרתו ייבחנו טענותיה – במיוחד אלה הנוגעות להסתמכותה על הרישיון שניתן לה.
השימוע אכן נערך, אך לדאבון לבה של החברה, בסופו הודיע לה משרד הכלכלה כי בין אם הייתה הסתמכות ובין אם לאו – בכל מקרה אין כוונה להאריך את רישיון 2018, ובטח לא לתת רישיון חדש ל-2019, שכן בהעדר הוכחה שעד ליולי 1992 היה יבוא של שומן חזיר לישראל - לממונה כלל לא הייתה סמכות מלכתחילה לתת לחברה את רישיון הייבוא.
החברה הגישה, אפוא, עתירה מינהלית נוספת, הפעם על החלטת מינהל הייבוא בשימוע. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, בקבעו כי בהעדר ראיות ליבוא שומן חזיר לפני יולי 1992, לממונה אכן לא הייתה סמכות לתת לחברה את רישיון היבוא מלכתחילה, וכי עם כל הצער שבדבר – החברה מוזמנת להגיש תביעה נזיקית נגד משרד הכלכלה על הנזק שנגרם לה בהסתמכה על הרישיון המובטח, אך בכל מקרה בהעדר סמכות אין באפשרותה לממש אותו.
החברה לא אמרה נואש, והגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון, אולם ביום 16.2.20 נדחה גם הערעור, בנימוק כי הממצא העובדתי אליו הגיע בית המשפט המחוזי בדבר העדר יבוא של שומן חזיר עד יולי 1992 אינו מצדיק התערבות, ומכיוון שעל ממצא עובדתי זה קמה ונופלת עצם הסמכות ליתן רישיון יבוא – אין מקום להתערב בפסק הדין, והדרך פתוחה בפני החברה לתבוע ממשרד הכלכלה פיצוי על הנזק שנגרם לה.
[עע"מ 3956/19 אל-נל יבוא ושיווק בע"מ נ' משרד הכלכלה והתעשייה, פסק דינו של כב' השופט גרוסקופף, אליו הצטרפו הנשיאה חיות והשופט עמית, מיום 16.2.20. היבואנית יוצגה על ידי עורך הדין רנאטו יאראק, ומשרד הכלכלה על ידי עוה"ד הואש איגר שרון]