בשלהי שנות ה-90, החלו חברות מקבוצת יעד פרזול לשווק בישראל מוצרי פרזול של חברת טיימינג מהונג קונג. מערכת יחסים זו הבשילה, בתחילת שנת 2000, להסכם הפצה בלעדי, במסגרתו קיבלה יעד פרזול את הזכות הבלעדית להפצת מוצרי טיימינג בישראל וברשות הפלסטינית ללא הגבלת זמן.
מערכת היחסים התנהלה על מי מנוחות במשך שנים רבות, עד אשר בספטמבר 2013 נודע ליעד פרזול כי חברת טיימינג מכרה את מוצריה גם לרשות הפלסטינית, וגם למתחרה הישראלית, חברת אברבוך, וכתוצאה מכך הוצף השוק הישראלי במוצרי פרזול של חברת טיימינג, אשר זרמו אליה הן מהרשות הפלסטינית והן כתוצאה מהשיווק של אברבוך, באופן אשר פגע משמעותית בעסקיה של יעד פרזול.
יעד פרזול התרעמה, אפוא, בפני טיימינג על הפרת הסכם הבלעדיות, ואף הודיעה לה כי בכוונתה לקזז מתשלום המגיע לה סך של כ-80,000 דולר, וזאת בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפרת ההסכם והמכירות לחברה המתחרה. בתגובה לכך, שלחה טיימינג ליעד פרזול במרס 2014 הודעת דואר אלקטרוני, במסגרתה הודיעה לה כי הסכם ההפצה הבלעדית בין הצדדים מבוטל לאלתר.
יעד פרזול הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי מרכז, במסגרתה טענה כי הסכם ההפצה בוטל שלא כדין, ומבלי לתת הודעה מוקדמת מספקת לסיומו, כמתחייב מהפסיקה. לטענתה, לאור מערכת היחסים הארוכה בין הצדדים, היה על טיימינג לתת לה התראה של 24 חודשים, ומשלא עשתה כן – עליה לפצות את יעד פרזול בסכום הרווח שנגרע ממנה במהלך 24 חודשים אלה. לטענת יעד פרזול הפער בין מחיר הקנייה של המוצרים (מסילות למגירות מטבח) ובין מחיר המכירה עמד על 175%, ורווחיה ממכירת מוצרי טיימינג עמדו על כ-3.3 מיליון ₪ לשנה. על כן, תבעה יעד פרזול כי טיימינג תפצה אותה בגין אי מתן ההתראה בסך של כ-6.6 מיליון ₪. בנוסף, תבעה יעד פרזול סך של 500,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין והוזלת המוצרים עקב המכירה לאברבוך, וכן סכומים נוספים בגין אי אספקת מוצרים, חוסר יכולת למכור מוצרי חילוף שהיו במלאי, הוצאות פרסום מיותרות שהוצאו והשקעה בפיתוח השוק הישראלי. ואולם, לצרכי אגרה הועמד סכום התביעה על ארבעה מיליון ₪ בלבד.
מנגד, טענה חברת טיימינג להגנתה, כי לא היא הפרה את הסכם ההפצה, כי אם יעד פרזול עשתה זאת במעשיה שלה. לטענת טיימינג, במהלך שנת 2010 נודע לה כי יעד פרזול מפרה את ההסכם ההפצה בכך שהיא מוכרת בישראל מוצרי פרזול של החברה המתחרה – DTC. טענת יעד פרזול, לפיה מכירת מוצרי DTC בישראל הייתה בהסכמת טיימינג, נדחתה על ידי בית המשפט, אולם נקבע כי "הגם שטיימינג לא נתנה מראש את אישורה למהלך של הפצה כפולה על ידי התובעות של מוצרי המגירות של טיימינג ושל DTC, עולה מתוך הראיות שהובאו בפניי כי טיימינג הייתה מודעת למכירת מוצרי DTC על ידי התובעות", וכי זו ויתרה על זכותה לבטל את ההסכם עקב כך, ותחת זאת "... נתנה טיימינג אישור בדיעבד להמשך מכירת מוצרים של DTC על ידי התובעות, ובחרה להמשיך לעבוד מולן".
במלחמת הגרסאות בין הצדדים פסק, אפוא, בית המשפט לטובת יעד פרזול, וקבע כי הודעת ביטול ההסכם ששלחה טיימינג הייתה שלא כדין, שכן מי שהפרה את ההסכם הפרה יסודית אינה יעד פרזול כי אם חברת טיימינג, אשר מכרה את מוצריה לרשות הפלסטינית ולאברבוך בניגוד למוסכם. עם זאת, נקבע כי מכירת מוצרי החברה המתחרה, DTC, בהיקף הולך וגובר, ותוך פגיעה בהיקפי מכירת מוצרי טיימינג, מגבשת אשם תורם מצד יעד פרזול בהפרת ההסכם, ותרומה זו יש לשקלל בפסיקת הפיצויים בגין הביטול המידי.
הכלל במשפט הישראלי הוא כי ביטול הסכם בלעדיות ללא הגבלת זמן צריך להיעשות תוך מתן הודעה זמן סביר מראש. הזמן הסביר נועד לאפשר למפיץ לכסות את השקעתו, להפיק רווח סביר מהעסקה ולהתארגן לקראת סיום ההסכם. יישום אמות המידה הרלוונטיות על המחלוקת בין יעד פרזול לבין טיימינג הוביל את בית המשפט המחוזי למסקנה כי במקרה זה די היה במתן הודעה מוקדמת של שנה אחת: "בנסיבות אלה, בהתחשב בכך שעסקינן במוצרי פרזול לרהיטים (שאינם מורכבים מהבחינה הטכנולוגית), בהתחשב בכך שהתובעות מעידות על עצמן כי הן מפיצות ומשווקות שלמוצרי פרזול רבים ומגוונים ולא היה בביטול הסכם ההפצה כדי לגדוע את מטה לחמן, בהתחשב בכך שהתובעות כבר מימשו את זכותן לקצור את פירות השקעתן בהחדרת המוצרים לשוק, אך בשים לב לכך שפעולות ההפצה שבוצעו על ידן אפשרו לטיימינג למסור את הפצת מוצריה לאברבוך באופן מידי, אני סבור כי תקופת הודעה מוקדמת בת 12 חודשים היא סבירה בנסיבות העניין". עם זאת, בסופו של דבר, ולאור הקביעה כי ליעד פרזול היה אשם תורם בהפרת ההסכם מצד טיימינג, העמיד בית המשפט את התקופה על שמונה חודשים בלבד.
את סכום הפיצוי חישב בית המשפט על בסיס היקפי היבוא בשנים 2010-2012, בטרם עלו יחסי הצדדים על שרטון. ממוצע הרכישות לשנים אלה עמד על כ-900,000 דולר לשנה, כאשר שיעור הרווח נאמד על ידי בית המשפט ב-40%. נקבע, אפוא, כי יעד פרזול זכאית לפיצוי בסך של 835,400 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת של שמונה חודשים. לסכום זה הוסיף בית המשפט פיצוי בגין הנזק שהסבה מכירת 50,000 פריטים על ידי טיימינג לאברבוך. ערך הפריטים היה 8 דולר ליחידה, ובסך הכל 400,000 דולר. 40% מסכום זה הם 160,000 דולר, שהם 556,000 ₪, אולם מכיוון שבגין ראש נזק זה תבעה יעד פרזול 500,000 ₪, נקבע כי הפיצוי יוגבל ל-500,000 ₪ בלבד. תביעת יעד פרזול בנוגע לראשי הנזק האחרים נדחתה, ומהסכומים שנפסקו הפחית בית המשפט את הסך של 80,000 דולר (כ-285,000 ₪) אותם קיזזה יעד פרזול מתשלומים שהגיעו לטיימינג, לאחר שנודע לה שהאחרונה מכרה את מוצריה לאברבוך.
סיכומו של דבר, תביעת יעד פרזול התקבלה חלקית, וטיימינג חויבה לשלם לה כמיליון ₪ בסך הכל, וכן לשאת בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורכי דין בסך של 85,000 ₪.
[ת"א 42076-05-14 יעד פרזול 1984 בע"מ נ' HOLDING TIMING ENTERPRISE, פסק דינו של כב' השופט אורן שוורץ מיום 16.12.18. יעד פרזול יוצגה על ידי עוה"ד ניר מילשטיין וירון אליאסי ממשרד שניצר, גוטליב סאמט ושות', וטיימינג יוצגה על ידי עוה"ד גונן קסטנבאום ומני חי ממשרד ג. קסטנבאום ושות'].
