ביום 14.2.14 תפס המכס משלוח של גריינדרים (מטחנות), שיובאו על ידי אלעד שרעבי, בנימוק כי מטרתם העיקרית היא לצורך עישון סמים. סעיף 10א לפקודת הסמים המסוכנים אוסר על ייצור, יבוא או שיווק של "כלים אסורים", דהיינו כלים שיעודם העיקרי, בדרך כלל, הוא להכנת סם מסוכן או לצריכתו, כגון באנגים. היבואן הגיש למכס בקשה להשבת התפוס, בנימוק כי המטחנות משמשות לטחינת טבק ותבלינים. בהמשך לכך, הועברה הבקשה לועדת תפיסות, אולם לאור חוות דעת שהוגשה לועדה מטעם גורם במטה סמים והלבנת הון של המכס, דחתה הועדה את הבקשה לשחרור התפוס, ובסמוך לאחר מכן חולט המשלוח.
בתביעה שהגיש היבואן לבית משפט השלום בתל אביב, חזר הוא על טענתו כי המטחנות אינן משמשות להכנת סמים, כי אם לטחינת טבק ותבלינים. בתשובה לכך, הציג המכס לבית המשפט את הראיות המנהליות שעל בסיסן נערכה התפיסה – ובכלל זה חוות דעתו של אותו גורם ממטה הסמים – וכן צירף חוות דעת של האנתרופולוג תמיר ליאון, שהעיד כי המטחנות משמשות לגריסת עלי קנאביס כהכנה לגלגולן בנייר גלגול לצורך יצירת סיגריה לעישון.
בית המשפט קבע כי היבואן לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו לסתירת גרסת המכס, ועל כן דין תביעתו להידחות: "התובע, שעליו כאמור נטל ההוכחה בעניין, ועל פי מאזן הסתברות אזרחי, ולהבדיל מרמת הוכחת אישום בהליך פלילי, לא הביא עדות או חוו"ד מומחה לסתור באופן מספק את עמדת וראיות הנתבעת, ולטעמי לא נתן הסבר משכנע, לקבלת עמדתו בעניין מרכזיות ונחיצות הטובין לגריסת טבק, המיועד לעישון, בדרך של גלגולו בתוך נייר מתאים, תוך תהליך הכנת סיגריה על ידי המעשן. מאידך, הנתבעת הביאה שני מומחים, שהעידו כי השימוש השגור, הבלבדי ושנעשה בפועל בטובין, הינו להכנת סם מסוכן, ובאופן שלא משתמע לשתי פנים. טענת הנתבעת בעניין לא נסתרה בהליך זה, ומתקבלת על ידי בית המשפט, ולאחר שגם צפה בטובין ועיין בראיות ובעדויות. בהליך שבפניי, שבמהותו אזרחי, על התובע לשכנע לא רק שלטובין פוטנציאל לשמש כמכשיר טחינה לתבלין כזה או אחר, או לגריסת טבק, אלא לשכנע ולסתור את מה שהוצג בחוות הדעת ועדויות הנתבעת, ושוכנעתי לגביו, לפיו השימוש שנעשה בפועל בטובין הינו שימוש אחר ואסור, שעניינו הכנת או צריכת סם מסוכן".
יצוין, כי זהו המקרה הראשון בו נפסק, פוזיטיבית, כי מטחנות מהסוג האמור הן בגדר "כלי אסור", כמשמעותו בפקודת הסמים המסוכנים. עם זאת, הקביעה שנקבעה במקרה הספציפי הזה נובעת מהעובדה שהיבואן לא הביא ראיות מתאימות להוכחת טענתו, ואין בכך כדי לסתום את הגולל על האפשרות להוכיח כי מטחנות כאמור אכן משמשות גם לטחינת חומרים אחרים.
[תא (ת"א) 45548-02-15 אלעד שרעבי נ' מדינת ישראל, פסק דינו של כב' השופט אהוד שוורץ מיום 14.5.17. שמות באי כוח הצדדים לא צויינו].