פסיקה אירופית חדשה ומעניינית בנושא הערכת טובין לצרכי מכס, קובעת כי תוכנות שפותחו על ידי היבואן בארץ היבוא ולאחר מכן נשלחו ליצרן בחו"ל – יהיו חלק מהערך של הטובין המיובאים לצרכי מכס. שורו הביטו וראו.
חברת (BMW Bayerische Motorenwerke AG (BMW עוסקת בייצור כלי רכב בגרמניה. בכלי הרכב שלה, מותקנות מערכות בקרה המיוצרות על ידי צדדים שלישיים, שמקום מושבם מחוץ לאיחוד האירופי. במערכות הבקרה הללו מותקנת תוכנה, שפותחה על ידי BMW, וסופקה ליצרני מערכות הבקרה חינם אין כסף על ידי BMW. התוכנה משמשת הן לבדיקת מערכות הבקרה על ידי יצרניהן, והן לשליטה בכלי הרכב על ידי המשתמש לאחר מכן.
סעיף 133 לפקודת המכס – שהוא תרגומו העברי של סעיף 8 להסכם היישום של GATT, החל גם באירופה - קובע כי בערך לצרכי מכס אכן נכללים שירותים ואמצעי ייצור מסוימים, שסיפק היבואן ליצרן ללא תמורה ובמחיר מוזל:
עם זאת, הסעיף אינו מונה בתוכו תוכנות.
הפסיקה בישראל קבעה כי תוכנה המוטמעת במדיה (כגון דיסק או כל אמצעי נושא אחר) אינה בגדר "טובין": בע"א 369/88 מדינת ישראל נ' דיגיטל אקויפמנט (דק) בע"מ, הפריד בית המשפט בין הדיסקט עצמו לבין התוכנה המוטבעת עליו, וקבע כי המידע המוטבע על המדיה הוא פרי יצירה רוחנית של אדם ואין להגדירה כ"טובין". המדובר הוא ביצירה רוחנית שחוק זכויות יוצרים בא להגן עליה והיא מהווה "מושג בלתי מוחשי". בית המשפט איבחן שם בין ספר - אשר בו קשה להפריד בין החומר הפיזי לבין התוכן - לבין דיסקט אשר ניתן בקלות למחוק את המידע המוטבע עליו ולהשאיר את הדיסקט עצמו כאביזר העומד בפני עצמו וניתן לשימוש. משמעות הדבר היא, כי תוכנה – ככלל – אינה חייבת במכס (אם כי שתי משפטניות שעבדו ברשות המסים סברו – לפחות בעודן כאלה – כי את ערך האמצעי הנושא לצרכי מכס יש לקבוע בהתאם לשווי האמצעי יחד עם התוכנה גם יחד (מיסוי יבוא תוכנות, עו"ד טלי ירון אלדר ועו"ד איריס וינברגר, מיסים יג/6 (דצמבר 1999) א-78)).
בית המשפט האירופי לצדק קבע, בפסק דין מיום 10.9.20, כי הגם שתוכנות אינן מנויות שם במפורש, המונח "שירותים ואמצעי ייצור" שבסעיף 133(א)(2) יכול לכלול תוכנות על פי לשונו ותכליתו, וכי במקרה של BMW יש לראות את התוכנה שסופקה כ"חומרים, מרכיבים, חלקים ופריטים דומים, הכלולים בטובין", כאמור בסעיף 133(א)(2)(א) לפקודת המכס, ועל כן נקבע כי הם חייבים במכס, וזאת על אף שהתוכנה עצמה יוצרה באיחוד האירופי.
יצוין, כי בית המשפט התלבט בין סיווג התוכנה כ"מרכיב הכלול בטובין" בהתאם לסעיף קטן (2) לבין "הנדסה או פיתוח שנדרשו בייצור הטובין" שבסעיף קטן (4). לו היה בית המשפט קובע כי יש לסווג את התוכנה כ"הנדסה או פיתוח", הרי שלא ניתן היה לחייב אותה במכס, שכן בהתאם ללשון הסעיף – הנדסה או פיתוח יהיו חייבים במכס רק אם הם נעשו מחוץ לארץ היבוא. אשאיר לכם את ההתחבטות בשאלה מה בא קודם – הביצה או התרנגולת?
ניתן לעיין בפסק הדין כאן.