חברת קשר ימי בע"מ ייבאה מארצות הברית טרקטורוני משא מתוצרת Arctic Cat. משלוחי היבוא הגיעו ארצה בליווי תעודות מקור, ועל כן נהנתה היבואנית מהעדפת מכס בהתאם להסכם הסחר בין ישראל לארצות הברית.
לימים, ערכה רשות המסים אימות של תעודות המקור. במסגרת זו, פנו נציגי מחלקת כללי מקור בהנהלת המכס ליצואן האמריקאי, בדואר אלקטרוני, וביקשו ממנו למלא הצהרות בדבר מרכיבי הטובין המיובאים ולהשיב על שאלות מסוימות.
ביחס לשלוש מתוך ארבע תעודות מקור שנבחנו, השיב היצואן האמריקאי כי חלק מהטובין מקורם בטאיוואן ולא בארצות הברית, וכי ממילא מי שחתם על תעודת המקור הוא המשלח הבינלאומי, אשר לא קיבל מהיצואן את ההרשאה לחתום על תעודת המקור, ואלו נחתמו גם ללא ידיעתו.
לאור זאת, הוציאה רשות המסים ליבואנית הישראלית הודעות חיוב בסך של כ-140,000 ₪.
היבואנית הגישה תביעה לסעד הצהרתי לבית המשפט, במסגרתו ניסתה לטעון טענות שונות לגבי תקינות ההחלטה המנהלית לפסול את תעודות המקור על בסיס הליך האימות שנעשה, כאשר בין היתר נטען כי היצואן התנכל ליבואנית לאור סכסוך שהתגלע ביניהם לאחר יבוא המשלוחים נשוא הודעות החיוב ועובר להליך האימות.
בית המשפט דחה את כל טענותיה של היבואנית, בקבעו כי הרשות ערכה פעולות סבירות והולמות של חקירה ודרישה:
"בשים לב לכך שבהתאם לדין בידי הנישום אמורים להיות כלל הפרטים הרלבנטיים המבססים את ההצדקה למתן הפטור, והוא הגורם אשר עומד בקשר מול היצואן והנהנה העיקרי מקבלת הפטור, הרי שככלל אין כל הצדקה להטיל על הרשות משאבי בדיקה מעבר לפניות בכתב ליצואן המופיע על גבי תעודת המקור בהתאם לטופס המובנה בהסכם הסחר, ולהעברה של שאלות פרטניות העשויות להתעורר בכל מקרה ומקרה. בניגוד לטענות התובעת, הרשות לא אמורה לקבל את התשובות על גבי תצהיר מאומת בידי נוטריון, ודרישה זו יש בה כדי להכביד עד מאוד, ושלא לצורך, על אפשרות הבדיקה. יש לזכור כי הנטל להוכחת ההצדקה לקבלת הפטור מוטל על הנישום. לפיכך, אם הוא סבור שהתשובות שקיבלה הרשות אינן אמת, הוא אמור להיות בעל יכולת לפנות ליצואן או למשלח, ולדאוג לכל האישורים הנדרשים להוכחת תקינות תעודת המקור.
מן העבר האחר, התובעת, אשר נושאת בנטל השכנוע להוכיח את טענתה כי הודעות החיוב אינן כדין, לא הביאה בפני בית המשפט כל ראיה שיש בה כדי לסתור את ממצאי הנתבעת, ולמעשה כמעט שלא הביאה ראיות כלל. התובעת הסתפקה בעדות של מנהלה בלבד, שעדותו הינה בגדר עדות יחידה של עד מעוניין הטעונה סיוע. ולא זו בלבד, אלא שלעד עצמו, אין כל ידיעה אישית ביחס לתקינות תעודות המקור (כפי שאף אישר בחקירה שנערכה לו על ידי הרשות).
טענת התובעת שלפיה לא היה באפשרותה כביכול להביא ראיות, מאחר שהיא מצויה בסכסוך עם היצואן אין בה כדי לשנות מהמסקנה דלעיל. ראשית, קיימות בדין דרכים לחייב אדם להעיד, ובכלל זאת קיימת דרך לחייב תושב ארצות הברית למסור עדות בבית משפט בישראל באמצעות חיקור דין, וזאת אף בדרך של כינוס וידאו... שנית, גם לאחר פרוץ הסכסוך, בהודעה על הפסקת ההתקשרות בין הצדדים אישרו נציגי היצואן את אחת מארבע תעודות המקור שנבדקו, ובהמשך אף הסבירו את ההבדל בין אותה תעודה לבין התעודות האחרות שנפסלו... שלישית, לאמור לעיל יש להוסיף תמיהה נוספת. עיון בתכתובות שצירפה התובעת מעלה כי היא התכתבה עם בא-כוח היצואן בישראל... כלומר, לא הייתה כל מניעה לפנות אליה ישירות בדרישה להמצאת מסמכים ולמתן עדות, ואולי אף לבקש לצרפה כצד נוסף להליך. בחירת התובעת שלא להביא כל נתון מהיצואן מדברת בעד עצמה ונזקפת לחובתה בהליך זה. גם לגוף הדברים, אין כל יסוד לטענה בדבר קשר כביכול בין הסכסוך העסקי בין התובעת לבין Arctic Cat לבין ההתנערות של Arctic Cat מתעודות המקור. יש לזכור כי הצהרות לא נכונות ביחס לתעודות המקור, עלולות לחשוף את Arctic Cat ונציגיה להליכים פליליים. אין זה סביר להניח שאלו יהינו להצהיר הצהרות כזב כמעין "נקמה" עקב הסכסוך האזרחי, כאשר הצהרות אלה עלולות לסבך את הנציגים בפלילים".
התביעה נדחתה, אפוא, תוך חיוב היבואנית בהוצאות בסך של 15,000 ₪.
[ת"א (שלום פ"ת) 9540-02-17 קשר ימי בע"מ נ' מדינת ישראל - רשות המיסים אגף המכס ומע"מ מרכז (פורסם בנבו, 16.07.2020), פסק דינו של כבוד השופט אמיר לוקשינסקי-גל מיום 16.7.20. היבואנית יוצגה על ידי עו"ד משה בר, והמכס – על ידי עו"ד ניצן זגרינסקי מפרקליטות מחוז תל אביב].