המעריך הראשי בהנהלת המכס, מר בוריס גינזבורג, שלח היום הודעה בזו הלשון:
"בהמשך לפרסום של ארגון המכס העולמי לעניין סיווג מוצרים הנוגעים למשבר קורונה (מצ"ב), המכס התבקש לתת הבהרה לסיווג של מסכות פנים הכוללות שסתום קבוע, או פילטר קבוע, או פילטר שניתן להחלפה. למסכות אלה הסיווג יקבע בפרט 90.20, בהתאם לפרסום של ארגון המכס העולמי, בסעיף ישראלי 0021 המתייחס למכשירי נשימה שאינם צריכים התקני הזנה."
הפרסום אליו מתייחס מר גינזבורג הוא זה שקישור אליו מופיע בהערה [1] בתחתית הפוסט. לפי פרסום זה, מסיכת פנים ואף מטקסטיל, ללא מסנן הניתן להחלפה וללא חלקים מכניים, כולל מסיכות כירורגיות חד פעמיות מבד לא ארוג כגון N95, יסווגו כולן בפרט 63.07-90 לצו תעריף המכס. פרט זה פטור ממכס. לעומת זאת, מסיכות גז עם חלקים מכניים, או עם מסנן הניתן להחלפה, ואשר מיועדות להגנה מפני חלקיקים ביולוגיים, יסווגו בפרט 90.20 לצו תעריף המכס, כאשר מר גינזבורג מחדד שהסעיף יהיה 0021, החייב במכס בשיעור של 8% אך לא פחות מ-0.42 ₪ ליחידה.
כפי שניתן לראות, ההגדרה של מר גינזבורג רחבה יותר מזו של הנחיית ארגון המכס העולמי, שכן היא כוללת גם מסיכות פנים עם מסנן קבוע שאינו ניתן להחלפה (בשעה שהנחיית הארגון עוסקת רק במסיכות *גז* עם מסנן *הניתן להחלפה*). הדבר יוצר בלבול, שכן משתמע מהדברים שנכתבו שכל מסיכות הפנים הכוללות מסנן שאינו ניתן להחלפה - דהיינו מסיכות טקסטיל עם שסתום מהסוג שנפוץ בימים אלה - חייבות במכס.
לדעתי, נפלה כאן טעות:
ראשית, הנחיית ארגון המכס העולמי מתייחסת למסיכות גז, ופרט 90.20 אכן עוסק אך ורק במסיכות גז. אם נפנה לדברי ההסבר לפרט 90.20, נראה הגדרה די ברורה: המסיכות אליהן הוא מתייחס הן מסיכות "המאפשרות לחובש אותן לנשום באטמוספירה מזוהמת על ידי אבק, אדים רעילים, עשן וכו'... במכשירים אלה אוויר לנשימה מגיע ישירות מבחוץ ומועבר דרך מסנן הסופג גזים רעילים או חוסם כניסת אבק... המסיכות מהסוג הפשוט יותר מכיל חומר מסנן או סופג (צמר אסבסט, גומי ספוג, צמר גפן וכו'), שמוחלפים בקלות לאחר השימוש".
כלומר, פרט 90.20 אינו מתייחס, בדרך כלל, למסיכות שנועדו להגן מפני חיידקים ווירוסים הנישאים באוויר, כי אם לכאלו המגינות מפני אבק, אדים רעילים, עשן וכו'. לפי הנחיית ארגון המכס העולמי – ניתן כיום לסווג בהן גם מסיכות המגינות מפני חלקיקים ביולוגיים, על אף שהן לא מסיכות גז כהגדרתן בדרך כלל, וזה החידוש שבהנחייה האמורה. שנית, הפרט עוסק אך ורק במסיכות הכוללות מסננים הניתנים להחלפה. לכן, לדעתי הפרט מתייחס אך ורק למסיכות כדוגמת זו שבתמונה:
לפיכך, ככל שיבואן שייבא מסיכת טקסטיל עם מסנן שאינו ניתן להחלפה, וסיווג אותה בפרט 63.07-90, וקיבל או יקבל בעתיד הודעת חיוב בה הוא נתבע לשלם הפרשי מסי יבוא, כתוצאה משינוי הסיווג לפרט 90.20-0021, הרי שיש לו עילת תביעה טובה מול המכס.
בשולי הדברים האלה יצוין, שגם אם המכס ינסה לטעון שעצם ההנחיה שפורסמה היום היא שמכריעה מהו הסיווג הנכון, אין בכך דבר. בתביעה בה ייצגתי יבואנית במחלוקת סיווג שעוני ספורט לפני מספר שנים, כבר קבע בית המשפט כי טענה כזו לא יכולה לעמוד: "ב"כ התובעת טענה, כי הנתבעת לא יכולה להיתלות על הנחיותיה שלה עצמה, שהרי הנתבעת לא יכולה להגן על עמדתה בסיווג תוך הישענות על החלטה או הנחיה שהיא עצמה קבעה. לטענת התובעת, את עמדת הסיווג צריכה הנתבעת להוכיח באמצעים חיצוניים ולא באמצעות הנחיית הסיווג המוטעה והשגויה שהיא עצמה פרסמה. סבורני, כי יש טעם רב בטיעון ב"כ התובעת. לא ניתן לנמק את עמדת הנתבעת, בהנחיה שהנתבעת עצמה פרסמה, שכן השאלה בעצם שעומדת לפתחו של ביהמ"ש היא, האם הסיווג נכון, האם ההנחיה שגויה או לא?" (ת"א (שלום הרצ') 3925-09-10 אגנטק (1987) בע"מ נ' מדינת ישראל (אגף המכס ומע"מ) (פורסם בנבו, 23.03.2015)
לסיכום: חרף מה שמשתמע מדבריו של המעריך הראשי, מסיכות טקסטיל עם מה שנהוג לכנות פה "שסתום" שהוא למעשה מסנן שאינו ניתן להחלפה – סיווגן הנכון הוא כ"מסיכות רפואיות" בפרט 63.07-9010, שבדברי ההסבר שלו כתוב במפורש שהוא חל על "Textile face-masks of a kind worn by surgeons during operations".