ביום 16.7.19, קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים את בקשת יקבי כרמל, אשר הופנתה נגד הוועדה לחלוקת מכסות בפטור ממכס ונגד יבואני תירוש, לממש את המכסות שהוקצו באפריל לייבוא תירוש בפטור ממכס בכמות כוללת של 1,500 טון.
מכסות יבוא הן היתרים שמעניקה הממשלה ליבואנים לייבא כמות מסוימת של מוצרים שעליהם מוטל מכס גבוה יחסית, בשיעור מכס מופחת או בפטור ממכס. יש סוגים שונים של מכסות, אך ניתן לחלקן לשני סוגים: מכסות יבוא חד־פעמיות, המכוונות להתמודד עם מצב חריג, כמו בצורת, מחלות או סערות הפוגעות בייצור ירקות, גבינה או בשר. מכסות אלו מאפשרות ייבוא בהיקף מסוים - בחלק מהמקרים, גם על ידי יצרן מקומי - כדי לפתור את המצוקה החד־פעמית.
הסוג השני של מכסות יבוא הוא של מכסות קבועות - הוראה או צו, המתירים ייבוא שנתי קבוע של מוצרים מסוימים במכס מופחת או בפטור, כשהגבלת המכסה היא לפי כמות מסוימת או אחוז מסוים מהביקוש המקומי השנתי למוצרים אלו. מכסות היבוא הן, למעשה, ניסיון של הממשלה לפצות על הפגיעה בצרכן, שנגרמת בעקבות מכסים גבוהים שהוטלו על ייבוא מוצרים.
בעתירתה, טענה יקבי כרמל, כי הצו המאפשר יבוא תירוש במכסה חד-פעמית פטורה ממכס נחתם בשל תנאי אקלים חריגים שהתרחשו בשנת 2018. תנאים אלה פגעו קשות ביבול הענבים בישראל, שפחת בשיעור של כ- 30%. כתוצאה מכך, ועל מנת להשלים את כמות התירוש הדרושה להם, נאלצו היקבים בארץ לייבא תירוש מחו"ל, ולשאת בעלות המכס הגבוהה המוטלת עליו. לטענת יקבי כרמל, כי בשל הפגיעה ביבול נאלצה היא לבדה לייבא, במהלך שנת 2019, כמות נוספת של 3,000 טון תירוש. לטענתה, הצו נועד לצמצם את ההפסדים שנגרמו ליקבים בישראל, בכך שיתאפשר להם לייבא חלק מהתירוש הנדרש להם בפטור ממכס, והמכסה אמורה הייתה להתחלק בין היצרנים, לפי חלקם היחסי בשוק. במקביל, בהתחשב בדרישת משרד הכלכלה והתעשייה להביא בחשבון גם שיקול של הגברת התחרות, הוענק בצו פטור ממכס גם לתירוש באריזות קטנות, כאשר פטור זה – ורק הוא - נועד לאפשר הקצאה מאזנת ליבואנים נוספים.
חרף האמור, החליטה ועדת המכסות להעניק מכסות לייבוא תירוש בפטור ממכס גם ליבואנים שאינם יצרנים, ושלא נפגעו כתוצאה מתנאי מזג האוויר החריגים. החלטה זו, טענה יקבי כרמל, חורגת ממטרת הצו ומהסמכות שנקבעה בו, ועל כן התבקש בית המשפט ליתן צו ביניים, שימנע את מימוש המכסות עד להכרעה בעתירה.
הועדה לחלוקת מכסות בפטור ממכס התגוננה בטענה, כי היא הרשות המוסמכת לקבל החלטות בנוגע לאופן חלוקת המכסות, והגם שהיא מחויבת לדין ולנהלים שנקבעו לפעילותה – היא גם נהנית משיקול דעת עצמאי, ואינה כבולה להסכמות בין משרדי הממשלה השונים. לטענתה, בטרם קבלת ההחלטה, שקלה הוועדה את הצורך להעניק עדיפות ליקבים ולגורמי תעשיה שנפגעו מהמחסור, ולכן העניקה ליבואני התעשייה מכסות בהיקף של 1,170 טון, בעוד שליבואנים אחרים הקצתה 330 טון בלבד. על מנת להביא לכך שמההקצאה ייהנו גם בעלי יקבים קטנים, שאין להם אפשרות לבצע את הייבוא בעצמם, הוקצתה מכסה גם ליבואנים שאינם בעלי יקבים. כמו כן בוצעה הקצאה ליבואנים חדשים, על מנת לעודד תחרות. עוד שקלה הוועדה שיקולים של קידום תחרות, הפחתת מחירים ושוויון.
היבואנים שזכו במכסה, וצורפו כמשיבים לעתירה, הצטרפו לטענות ההגנה של הועדה, והסבירו כי כבר התקשרו בהסכמים מחייבים עם ספקים בחו"ל לייבוא תירוש, וכי הקפאת המכסות תסב להם נזק.
כבכל בקשה לצו ביניים, שקל בית המשפט שני שיקולים: סיכויי ההצלחה של העתירה, ומאזן הנוחות. בין שני השיקולים הללו מתקיימת מערכת יחסים של "מקבילית כוחות", כך שככל שסיכויי העתירה נמוכים, כך שיקול מאזן הנוחות מקבל משקל גבוה יותר, ולהיפך.
לגבי סיכויי העתירה, קבע בית המשפט כי בפי יקבי כרמל טענות רציניות המצדיקות בירור: "האמור בדברי ההסבר לצו, כי מתחילת שנת 2019 גדל יבוא התירוש פי 7.5 "שכן היקבים החלו לייבא מיץ ענבים במכס מלא על מנת להתמודד עם המחסור", וכי ההצעה לחקיקתו של הצו נעשית "לאור האמור ובהתאם לבקשת משרד החקלאות ופיתוח הכפר", תומך בטענות העותרת, ומקשה במידה מסוימת על טענת המשיבים כי בצו ובדברי ההסבר לא נרמז שמכסת הצוברים נועדה ליקבים". במילים אחרות, בית המשפט סבר שסיכויי העתירה טובים.
לגבי מאזן הנוחות נקבע כי לגבי יבואנים שכבר הזמינו סחורה, וזו כבר נמצאת בדרכה לישראל, מאזן הנוחות נוטה לטובתם, ועל כן לגביהם ימומשו המכסות, אולם לגבי יתר היבואנים, שטרם הזמינו בפועל סחורה, המכסה לא תמומש, וזאת עד להכרעה בעתירה עצמה.
כפי שכבר כתבתי בעבר, מכסות יבוא חד־פעמיות נוטות לתגמל יבואנים או יצרנים מסוימים באופן הפוגע בתחרות, שכן מחירי מוצרים ושירותים נוטים לעלות בחדות, אך יורדים באופן מתון הרבה יותר. לכן, כאשר מעניקה הממשלה מכסה חד-פעמית פטורה ממכס, מחירי חומרי הגלם יורדים, היצרן יתמהמה בהפחתת המחירים, אלא אם כן יש לו מתחרים. מכיוון שמכסות יבוא חד־פעמיות מוחלות ברוב המקרים על מוצרים שבהם אין תחרות, כלומר, על מוצרים שבימים כתיקונם מוטל עליהם מכס, המרתיע יבואנים מכניסה לשוק, אין ליצרן המקומי או ליבואן החד-פעמי סיבה להפחית את המחיר במהירות. למעשה, המצב המיטבי מבחינת שניהם הוא לשמור על מחיר מוצר נמוך רק במעט מהמחיר הגבוה מאוד, שהביא את הממשלה להתיר מכסה חד-פעמית.
נזק אחר של מכסות חד-פעמיות נובע מכך שהן אינן הוגנות. בשוק, כאשר יש עודף ביקוש על ההיצע, המחירים עולים, והשוק מגיב על כך. לדוגמה, נאמר שעל יבוא חלב עיזי הרים מוטל מכס של 50%, ומשום כך יש רק קומץ יבואנים העוסקים ביבוא חלב עיזי הרים איכותי מההימלאיה. יום אחד נתקפות כל עיזי ההרים בישראל חרדת גבהים זמנית, והיצע חלב עיזי ההרים צונח. מחיר החלב מוכפל, ולפתע כדאי ליבואנים הקיימים לייבא הרבה יותר חלב עיזי הרים - תהליך שהיה מוביל באופן טבעי לירידה במחיר החלב. אלא שכאן מתערבת הממשלה עם מכסה חד-פעמית בפטור ממכס, וגורמת לכך שכל היבואנים הישרים, שהגיבו לאיתות מהשוק (כלומר, רכשו כמות גדולה יותר של חלב עיזי הרים בחו"ל), יצאו נפגעים, שעה שאחרים יצאו נשכרים. במצב כזה, בו הממשלה קובעת מי יהיו המנצחים והמפסידים בשוק, יש רק מפסיד וודאי אחד - הצרכן.
אם נחזור לפרשת התירוש – הענקת מכסה ואז ביטולה על ידי בית המשפט, בוודאי אינה תורמת לירידת מחירי התירוש והיין, שכן היא מגבירה את אלמנט ה"חד-פעמיות" שבמכסה, ובכך מעלה את הסיכון שבהסתמכות עליה. התוצאה היא שעלות הסיכון וההתדיינות המשפטית יגולמו במחירי המכירה של המוצר המיובא, ובכך ייצא הצרכן נפסד עוד יותר.