לא ניתן לשלם כופר תחת מחאה

בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית משפט השלום בראשון לציון, הובהר בבירור כי יבואן אשר ביצע עבירת יבוא, שבגינה הוצע לו על ידי גובה המכס לשלם כופר במקום לקיים הליך פלילי, אינו רשאי לשלם את דמי הכופר שנקבעו אגב מחאה.

איש העסקים ולדימיר רוסין רכש, לטענתו, באחת מחנויות הדיוטי פרי בנתב"ג תכשיטים בשווי של כ-20,000$. הוא עלה על מטוס וטס לחו"ל, וכשחזר ארצה עבר במסלול האדום, שם, לפי טענתו, הצהיר בפני פקיד המכס על כל הטובין שהיו בחזקתו, בהם משקאות אלכוהוליים, והתכשיטים שרכש בנתב"ג עובר ליציאתו את הארץ. בנקודה זו התגלעה המחלוקת בינו ובין רשות המסים, שכן פקיד המכס טען בנחרצות כי רוסין הצהיר על המשקאות האלכוהוליים בלבד, ואילו התכשיטים התגלו רק לאחר חיפוש יזום שנערך בתיקו.

בעקבות זאת הוחרמו התכשיטים, הוצאה לרוסין הודעת חיוב בגין מסי היבוא החלים עליהם (12% מכס ו-17% מע"מ – בשיעור כולל של 23,839 ₪), ובנוסף הטילה עליו ועדת התפיסות של בית המכס נתב"ג כופר בשיעור של 250% ממסי היבוא ששולמו בחסר, בסך של כ-60,000 ₪.

בהקשר זה יצוין, כי הסמכות להטיל כופר בענייני מכס קבועה בסעיף 231 לפקודת המכס [נוסח חדש] לפיו: "עבירה או כל מעשה שנעשו, או שיש חשד שנעשו, בידי אדם נגד הוראות פקודה זו, המנהל וכל פקיד-מכס אחר שהממשלה הסמיכה אותו לכך בצו, רשאי לכפר עליהם על ידי שיקבל מאותו אדם תשלום כסף שלא יעלה על עונש הממון המכסימלי שהוא עשוי להתחייב בו על פי פקודה זו בשל אותה עבירה או בשל אותו מעשה... שולם הכופר האמור למנהל או לפקיד-המכס המוסמך, אין לנקוט עוד כל הליך בנוגע לאותה עבירה או לאותו מעשה כנגד האדם שכופר לו, ואם הוא במשמורת יש לשחרר אותו."

רוסין שילם לרשות המסים את הסכום המצרפי, בסך של 83,436 ₪, תחת מחאה. ואולם, מאחר שהודיע כי התשלום הינו תחת מחאה, השיבה לידיו רשות המסים את הסכום ששילם, וסירבה להחזיר לו את התכשיטים שנתפסו, והם בחזקת מוחרמים. לאור זאת, הגיש רוסין תביעה לבית המשפט.

כב' השופט ארניה קיבל את גרסת פקיד המכס, וזאת לאחר שרוסין לא הצהיר במפורש בתצהירו כי הציג לפקיד המכס את התכשיטים שרכש מיוזמתו, וכתוצאה מכך לא נסתרה גרסת הפקיד, לפיה הם נמצאו אגב חיפוש בתיקו. כתוצאה מכך, נדחתה תביעתו.

ואולם, בסוף הדברים מצא בית המשפט לנכון לייחד מספר מילים לנושא תשלום הכופר, וקבע כי אין אפשרות לשלמו אגב מחאה, שכן כמוהו כהודאה בעובדות כתב האישום – לו היה מוגש – ויבואן אינו יכול לאחוז במקל משני קצותיו, כאשר מחד הוא מודה ו"מורשע" על פי הודאתו, ומאידך הוא ממשיך וטוען לחפותו. וכך נאמרו הדברים מפי בית המשפט:

"כאמור לעיל, מעת שנשמטה הקרקע תחת טענתו העובדתית המרכזית והיחידה של התובע, הרי שדין תביעתו להיכשל... עם זאת אוסיף מספר מילים על סירובה של הנתבעת לקבל את תשלום הכופר תחת מחאה ולהשיב לידי התובע את התכשיטים.

ככלל, רשות ציבורית אינה צריכה לסרב לקבל תשלום המשולם תחת מחאה. אכן, תשלום תחת מחאה, אשר במסגרתו משלם האזרח את חובו הנטען, תוך שמירה על טענותיו ועל זכותו להביא את טענותיו בעתיד לבירור משפטי הוא עניין אשר, ככלל, אין למנוע אותו ואין לחסום אותו באמצעי כלשהו לרבות סירוב לקבל את התשלום. ואולם, בענייננו, התמונה שונה. אין המדובר בתשלום חוב אזרחי נטען - אלא בתשלום כופר. כופר פירושו הסכמה של המדינה להמיר אחריות פלילית המיוחסת לאזרח, בתשלום סכום כסף... מהות הכופר היא כי האזרח רשאי לפדות את האחריות הפלילית המיוחסת לו, מבלי לבררה לגופו של עניין, כנגד תשלום סכום כסף. זוהי רק אפשרות אופציונלית, שהאזרח בהחלט אינו חייב לקבלה או להסכים לה. האזרח בהחלט רשאי לעמוד על עמדתו ולדרוש את בירורה של אחריותו הפלילית בבית המשפט. ואולם, תשלום הכופר הוא אקט שאחריו אין עוד. עם תשלום הכופר רואים את הבירור המשפטי בעניין כממוצה, בוודאי בצד הרשות, אך גם בצד האזרח. מעת שהאזרח בחר לשלם את הכופר - הוא מושתק מלהעלות כל טענה כלשהי כנגד חבותו במס. לפיכך, נכונה הייתה גישת הנתבעת מעת שהשיבה לידי התובע את הסכום ששילם תחת מחאה. שכן, מאחר ובכופר עסקינן, אין האזרח רשאי מחד לפדות את אחריותו הפלילית ומאידך - לשמור לעצמו את טענותיו להתדיינות עתידית בדבר חבותו. המדובר בתרתי דסתרי וניסיון לרקוד על שתי חתונות, ואין להתיר זאת".

[ת"א (שלום ראשל"צ) 29376-12-16 ולדימיר (זאב) רוסין נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 21.05.2019), פסק דינו של כב' השופט רפי ארניה מיום 21.5.19, התובע יוצג על ידי עו"ד בן צור ושנלר, ורשות המסים יוצגה על ידי עו"ד טוביאנה מפרקליטות מחוז מרכז (אזרחי)].