חיפוש
  • אליס אברמוביץ

חומץ בן יין

פרט 22.07-1059 לצו תעריף המכס מתיר ליצרן של משקאות משכרים לייבא ארצה כהל אתילי בפטור מותנה מתשלום מסי יבוא, ובלבד שהכהל ישמש לייצור "משקה משכר". אלמלא הפטור המותנה, מסי היבוא על הכהל עומדים על 85 ₪ לליטר.





יקבי כרמל ייבאה ארצה כהל אתילי מסוג כהל מולסה, והשתמשה בו לייצור יינות מתוקים לקידוש. אלא מה? כל בקבוק יין לקידוש הכיל יותר מ-35% כהל מולסה, בשעה שהתקן הרשמי הנוגע ליין קבע אז כי יין שיש בו למעלה מ-35% כהל מולסה אינו עומד בתקן.

רשות המסים גילתה זאת, והוציאה לחברה הודעת חיוב על סך של כשמונה מיליון ש"ח, במסגרתה דרשה כי יקבי כרמל תשלם את כל הפרשי מסי היבוא בגין כהל מולסה שיובא על ידה בשנים 2011-2015.

יקבי כרמל הגישה תביעה לסעד הצהרתי לבית המשפט המחוזי מרכז, במסגרתו ביקשה כי בית המשפט יקבע כי הודעת החיוב הוצאה שלא כדין. ראשית, טענה יקבי כרמל, גם יין שאינו עומד בתקן הוא בגדר "משקה משכר" , וזה המינוח שמופיע בפרט 22.07-1059, בו סווג הכהל, ושלגביו ניתן הפטור המותנה. שנית, כפי שגם קומקום חשמלי עם תקע אמריקאי יסווג כקומקום לצרכי מכס, על אף שאינו עומד בתקן, כך גם יין שאינו עומד בתקן הוא עדיין יין לצרכי מכס, וממילא כללי תקינה – המשתנים מעת לעת – לא יכולים לשמש לסיווג טובין לצרכי מכס.

בית המשפט דחה את הטענות, בקבעו שאגף המכס אמון על חוקיות היבוא, ובמסגרת זו אחראי גם על יבוא מוצרים העומדים בתקן. קומקום לא תקני אכן נשאר קומקום לצורך צו תעריף המכס, אך בעניין פטור מותנה זכאית רשות המסים – לסברת בית המשפט – לפרש את סעיף הפטור המותנה כך שהיבוא יינתן לשימוש ספציפי, במקרה זה ייצור יין העומד בתקן, וזאת על אף שלשונו המפורשת של הפרט המותנה נוקטת במילים "לייצור משקה משכר" ולא במילים "לייצור יין" או "לייצור יין העומד בתקן".

לצד הנמקה זו - שלטעמי אינה משכנעת במיוחד – מספק בית המשפט הנמקה נוספת, של העדר אפליה והתחמקות מתשלום מס אמת: על פי סברת בית המשפט, לו הייתה יקבי כרמל מייבאת את היין שייצרה, הוא היה מסווג בפרט 22.04 לצו תעריף המכס ("יין מענבים טריים, לרבות יינות בתוספת כהל"), הפטור מתשלום מס קניה הן ביבוא והן בייצור מקומי (ואני מוסיפה: אך כן חייב במכס בשיעור של 12% מהעלות ועוד 1.35 ₪ לליטר...). לעומת זאת, קובע בית המשפט, משקאות משכרים כלליים, כגון וויסקי, ג'ין וודקה, מסווגים בפרט מכס 22.08 ("כהל אתילי בלתי מפוגל"), והם חייבים במס גם ביבוא וגם בייצור מקומי. כלומר, לו הייתה יקבי כרמל מייבאת את היינות שייצרה – סיווגם היה כ"משקה כהלי אחר", בפרט 22.08-9090 לצו תעריף המכס, החייב במס קניה בשיעור של 85 ₪ לליטר, ועל כן, מתן פטור מתשלום מס הקנייה בעת יבוא כהל המולסה למעשה מאפשר ליקבי כרמל להתחמק מתשלום מס.




גם אם צודק בית המשפט בהנמקה זו, המשמעות היא שאגף מס קנייה התרשל בכך שלא הוציא ליקבי כרמל שומה על ייצור משקה כהלי בייצור מקומי. משפטנים מכירים היטב את המימרה "hard cases make bad law", וגם במקרה זה קשה למצוא את ההצדקה המשפטית לכופף את דיני המכס ולקרוא לתוך פרט 22.07-1059 את מה שאין בו, וזאת רק על מנת שיקבי כרמל תשלם את מס הקניה על כהל המולסה, ששימוש לייצור יין שכל אדם היה בלי שום ספק רואה בו יין.

אם לא די בכך, ביוני 2018 פורסם תקן חדש ליין, לפיו אותם יינות שיוצרו על ידי יקבי כרמל בשנים 2011-2015 הם כיום יינות תקניים. יוצא, אפוא, שבשנת 2020 צריכה יקבי כרמל לשלם לאגף המכס שמונה מיליון ₪ עבור ייצור יין שבינתיים כבר עומד בתקן, מה שרק מחזק את התפיסה שתקנים לא נועדו להיות כלי פרשני כאשר מפרשים את צו תעריף המכס.

[ת"א 28741-08-16 אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב בע"מ נ' רשות המסים, פסק דינו של כב' השופט שמואל בורנשטיין מיום 27.1.20. יקבי כרמל יוצגה על ידי עוה"ד אהוד קורנפלד ועו"ד מאיה אלדורוטי ממשרד איתן, מהולל & שדות, ורשות המסים יוצגה על ידי עו"ד ניר וילנר מפרקליטות מחוז תל אביב].

0 צפיות

©2018 by Alice Abramovich Law Firm. Proudly created with Wix.com