זהו סיפורם של יצואן ומשלח בינלאומי, שבמקום לפעול לפתרון תקלת שילוח שנוצרה, ניתקו קשר ובחרו להתכתש בבית המשפט במשך עשור. ואלה דברי ימי הסכסוך, שהסתיים בפיצוי של 200,000 ₪.
חברת משב הנדסת קירור ומיזוג אוויר בע"מ התחייבה לשלוח ללקוח ברוסיה מערכות מיזוג אוויר למחסן קירור, הנמצא במרחק של כשעתיים נסיעה מנקודת המכס בעיר סטרבופול, באזור הקווקז שבדרום-מערב רוסיה. לטענתה, היא התקשרה עם חברת פרידנזון, העוסקת בשילוח בינלאומי, לאחר שזו הצהירה בפניה כי היא בעלת מומחיות מיוחדת בהובלה מנמל חיפה במעבורת לאירופה ומשם יבשתית לרוסיה. צוין בפני פרידנזון, כי המטען אמור להגיע לאתר המכס בסטברופול לא יאוחר מיום 10.10.08. העמידה בזמנים הייתה קריטית, שכן בית הקירור אמור היה לקלוט משלוח של קטיף תפוחי אדמה בנובמבר 2008, ואי עמידה בלוחות הזמנים תסב למזמין הרוסי נזק רב, ותחשוף את היצואנית לתביעה. עוד טענה היצואנית, כי הסכימה לשלם לפרידנזון תמורה חריגה עבור השירות המיוחד.
בפועל, פרידנזון אכן דאגה להובלה הימית של המטען מחיפה ליוון, אולם מסיבה כלשהי, שלא התבררה כל צורכה, משם נעשתה ההובלה היבשתית רק עד בולגריה, ואז במעבורת מבורגס לנמל נובורוסיסק, שלחוף הים השחור. או אז נתקע המטען במכס הרוסי כשהוא מובל על גבי נגרר של משאית, שהייתה אמורה להסיעו לסטרבופול. פרידנזון עדכנה את היצואנית בכך רק ארבעה ימים לאחר הגעת המטען לנובורוסיסק.
מנקודה זו ואילך, טענה פרידנזון כי הציעה ליצואנית מספר פתרונות אפשריים לבעיה שנוצרה, ואף נשלח נציג מטעמה לנמל נובורוסיסק, אולם היצואנית דחתה את כל החלופות שהוצעו, ואף דרשה להחזיר את המטען לישראל, אך בד בבד ניתקה עמה את הקשר, וזאת על אף שידעה כי לצורך ביצוע ההובלה חזרה נדרש שיתוף פעולה מטעמה.
תוצאת ההרפתקה העגומה הזו הייתה, שהמטען לא הגיע ליעדו במועד, והיצואנית – שהייתה חשופה לתביעת נזיקין גדולה מצד המזמין - שלחה צוות שלה לרוסיה, והורתה לו לרכוש שם ציוד ארעי חלופי ולהתקינו בבית הקירור. הצוות אכן ביצע זאת אולם עם ציוד לא תקני, שהוחלף לאחר מכן על ידי היצואנית בציוד קבוע ותקני אחר. עלות התקנת הציוד הארעי ופירוקו, יחד עם ערך המטען שנתקע, עמדו על כ-650,000 ₪, וזה הסכום שתבעה היצואנית מפרידנזון.
פרידנזון מצדה, פעלה, להחזיר את המטען לישראל במאמץ רב, ובכלל זה, נאלצה לשכור אנשי מקצוע במדינות בהן עבר המטען, בכדי להסביר מדוע אין לו מסמכים מתאימים, ולשכנע את הרשויות באותן מדינות שלא מדובר בהברחה, אלא בסיטואציה חריגה, שבה המוביל נותר חסר אונים וללא שיתוף פעולה מבעל המטען. בשל התנהלות זו, טענה פרידנזון, התארכה ההובלה לישראל, ופרידנזון נאלצה לאחסן את המטען באופן זמני ביוון, עד שהגיע האישור להוצאתו. המטען הגיע לנמל חיפה ב – 15.1.09, שם אוחסן על חשבון פרידנזון עד ליום 31.10.09, ובסופו של דבר הוא הושמד על ידי המכס ביום 27.12.09. עלויות אלו הסתכמו בכ-250,000 ₪, ואותן תבעה פרידנזון בתביעה שכנגד.
במהלך המשפט התברר, שחוסר היכולת להמשיך בנסיעה מנמל נובורוסיסק לבית המכס שבסטברופול נגרם בשל העדר רישיון תנועה למטען. בית המשפט קבע כי ככלל, האחריות להשגת האישור האמור הייתה מוטלת על פרידנזון, שהתחייבה לבצע את ההובלה במסלול ובלו"ז מוסכמים מראש, אולם בנסיבות העניין יש גם ליצואנית וגם לפרידנזון אשם תורם בשיעור של 50% אחד לנזקי רעהו:
"מן החומר שבפני, אני סבור שהתובעת הוכיחה באופן מספק... שסוכם על הובלה ימית מישראל ליוון ומשם הובלה יבשתית לרוסיה, תוך חציית מספר גבולות מדינתיים, הדבר תאם לדחיפות, שנוצרה אצל התובעת לעניין מועד ההגעה של המטען ללקוח ברוסיה... בפני התובעת עמדה אפשרות הובלה ימית לנמל נובורוסיסק, ובתמורה זולה יותר, אך העדיפה שינוע באמצעות הנתבעת, ובמחיר יקר יותר, ועל גבי מוביל, תוך שילוב תובלת ים ויבשה, ועל מנת לקצר ככל הניתן את זמן ההגעה...
כן עולה מן החומר, שהתובעת לא עודכנה בקשר לשינוי המסלול ממעבר גבול יבשתי לרוסיה, למעבר באמצעות מעבורת ימית מבולגריה לנמל נובורוסיסק ברוסיה, אלא בהיות העניין מעשה עשוי. ככלל, למוביל שמורה הזכות לשנות את מסלול הנסיעה ול"טובת העניין", ותוך כדי תנועה, שכן זו מומחיותו וחובתו, מאידך עליו לעמוד במועד הגעה ליעד הסופי, מובן שזכות זו כפופה ליידוע הלקוח הקונקרטי ובטרם הגעת המוביל לנמל חלופי, וחוסר האפשרות להתקדם משם לעיר סטברופול...
כאשר אני שוקל את כל האמור, דעתי היא, שהנתבעת הפרה את ההסכם, בשינוי מסלול ההובלה, וללא יידוע מספק, באיחור, הגם שאינו הפרה יסודית, הגעה לגבול רוסיה, ובמיקום שונה מן המוסכם, ובעיקר כשלה באי יידוע מספק את התובעת ובמועד ההזמנה , לגבי נחיצות רישיון מעבר בקשר למטען, מן הגבול שברוסיה ועד לעיר סטברופול, ושבאחריות התובעת ו/או מי מטעמה, לספקו או לדאוג להשגתו... התובעת זכאית לחוש פגיעה עקב ההפרות שצוינו, יחד עם זאת, בזמן אמת, ושעה שניתן היה להקטין את הנזק, בפעולה פשוטה יחסית שלה או של מי מטעמה, לא רק שלא שיתפה פעולה בעניין זה, אלא חסמה אותו, ובסופו של דבר , הורתה על החזרת המטען ארצה, ולאחר מכן השמדתו. בכך סיכלה , באופן משמעותי את הקטנת הנזק שנגרם לשני הצדדים. במצב דברים זה, אני סבור שלכל אחד מן הצדדים, תרומה של 50% בנזקי הצד שכנגד".
התוצאה הייתה, אפוא, שפרידנזון חויבה לשלם ליצואנית פיצוי בסך של כ-317,000 ₪, ואילו היצואנית חויבה לשלם לפרידנזון פיצוי של בסך של כ-126,000 ₪ בגין התביעה שכנגד. לאחר קיזוז שני הסכומים, יוצא שפרידנזון צריכה לשלם ליצואנית פיצוי בסך של כ-190,000 ₪, ועוד שכ"ט עו"ד בסך של כ-30,000 ₪.
[תא (ת"א) 166486/09 משב הנדסת קרור ומיזוג אויר בע"מ נ' פרידנזון שירותים לוגיסטיים בע"מ, פסק דינו של כב' השופט אהוד שוורץ מיום 31.12.19. את היצואנית ייצגה עוה"ד מוריה מזרחי, ואת פרידנזון ייצג עו"ד דן יריב].