כתבה שפורסמה במרס האחרון במגזין אקונומיסט, מטילה זרקור על העיירה הקטנה אלאנג, השוכנת סמוך לחופה המערבי של הודו, בה נגרטות כשליש מהאניות בעולם.
איך בכלל מפרקים מפלצות כאלה? כשני שליש מהאוניות מפורקות על חופים, במעין 'מספנות הפוכות'. תחילה משיטים את האונייה הישר לחוף, כך שהאונייה נתקעת עליו, ואז מסירים את כל החלקים שאפשר להעביר לאוניות אחרות. אחר כך מגיעים הרתכים עם מבערים, ומפרקים את גוף האונייה לגושי פלדה ענקיים שבתורם מפורקים לחתיכות קטנות, שישמשו את ענף הבנייה.
התעשייה מעסיקה באופן ישיר כ-20,000 איש, ותורמת רבות לכלכלה המקומית, אך מאידך העבודה מסוכנת - בשנה שעברה 14 פועלים נהרגו במספנות – ותהליך הפירוק עצמו מזהם מאד: בפירוק של אנייה במשקל 10,000 טון, כ-120 טון של פלדה מותכת זורמת לאוקיינוס. כמו כן, רמות הכספית, העופרת והנפט במים של אלאנג גבוהות פי 100 ויותר מהמקובל. לאחרונה, זכתה הסוגייה לתשומת לב בינלאומית , ועתה רוב האתרים באלאנג עסוקים בשידרוג כדי לעמוד בסטנדרטים של אמנת הונג קונג, המסדירה מיחזור וטיפול סביבתי נאות באוניות בסוף חייהן.
המספנות של אלאנג אמנם נוצצות פחות מאלה שמרכיבות את אוניות הענק, אבל עבור תושבי אלאנג, גריטה זוהי דרך חיים.